לקחים מניסיון חיים ועבודה של מגשר

11.11.2019

לקחים מניסיון חיים ועבודה של מגשר

מאת: עו”ד גיורא אלוני, מגשר

לי, כשלעצמי, לצערי, אין ניסיון בן 16,500 גישורים. [1]Susan Raines במאמרה:

 What I Wished I Had Known: Lessons from Mediation and Life[2], שהתפרסם באוקטובר 2019 בגיליון 799 של MEDIATE, מעידה על עצמה, שהיא גישרה במספר כזה של גישורים במסגרת בתי המשפט ומחוצה לה, ובכלל זה מאות גישורים של סכסוכי תעסוקה וסכסוכים במקומות עבודה, מעורבות בעשרות סכסוכים ארגוניים, הנחיית אנשי מנהלה וניהול יישוב סכסוכים שיתופי. במהלך עשייה ענפה זו, היא למדה, לעיתים בדרך הקשה, מה שעובד בגישור ומה שאינו  עובד. מטרתה במאמר לשתף את הקורא מניסיונה כמגשרת ומיישבת סכסוכים בשיתוף פעולה, הן בפועלנו כמגשרים ובין בחיינו הפרטיים.

ד”ר סוזן ס ריינס

היתרון שבניסיון

ממצאים עקביים של מחקרים באשר לכישורי מגשרים מלמדים, שרכישת ניסיון מצטבר ורב יש לו חשיבות רבה יותר מכמות ההכשרות בגישור, בין אם המגשר הינו עורך-דין במקצועו ובין אם לאו. רק מספר מדינות בארה”ב מחייבות, כחלק מההכשרה של המגשר, להשתתף כצופה בישיבת גישור או לגשר בקו. פעולות אלה יש בהן די לחדד את כישורי הגישור וצבירת הניסיון ולסלול את הדרך לקבלת תיקים לגישור. גם צפיה בהליך גישור המנוהל בידי מגשר מנוסה יש בה תמיד בכדי ללמד ולהוסיף לניסיון, אותו כאמור חייבים לצבור.

כשהכותבת נזכרת בגישורים הראשונים שהיא ניהלה, מתעורר אצלה הצורך להחזיר ללקוחותיה אלה את כספם. לא רק שהיא היתה מתוחה מאוד, אלא גם חוסר הניסיון גרם לה להודיע על כישלון הגישור, הרבה יותר מוקדם ממה שהיה נחוץ והיא מציעה מספר צעדים בכדי להתגבר על מצבים אלה. ראשית, רצוי שאת הגישורים הראשונים הללו יתבצעו בקו עם מגשר שותף. שנית Fake it ‘till you make it’. אין הכוונה, שהמגשר יציג עצמו באופן כוזב באשר לניסיונו וכישוריו. הכוונה היא שהמגשר צריך לאזור ביטחון בעצמו ובהכשרתו. בכך הוא ישרה בטחון אצל המגושרים ויפיג את החששות שהם נושאים עמם. על המגשר הצעיר להימנע מלתת מקום להיסוסים, לרענן בראשו את מהלכי הגישור, ולהיכנס להליך מתוך אמונה שבגישור הזה יש כדי להועיל לצדדים[3]. יש להימנע מלהיות מוטרד יתר על המידה באשר לדירוג שלו עפ”י שיעור ההצלחות שנחל בגישורים. לעיתים מגשרים חדשים נוטים להתמקד בהשגת הסדרי גישור, אפילו במקרים בהם שהסדר כזה אינו נכון בנסיבות המקרה. יש לזכור שבמקרים מסוימים יש צורך, גם מבחינת הצדדים, בהכרעה שיפוטית.

הפגנת אמינה של עניין

אם המגשר לא יצליח בהנחלת תחושת אצל המגושרים של האכפתיות והעניין שלו בהם עצמם, באובדן שחוו או בהפסדים שספגו, ובמועקת הסכסוך עליהם, על חייהם, הם לא ייפתחו להאזנה כנה למגשר בכדי לעקוב אחרי החזון וההכוונה שלו בנפתולי ההליך למציאת פתרון לסכסוך.

לשיטתה של הכותבת, היא ששני הצדדים צודקים בריבם, אלא שדבר מה התשבש לאורך הדרך. גורם כלשהו שברקע, כגון אבדן משרה,, תאונה כלשהי או מידע רפואי מאיים ויש מקום לחמלה ואמפתיה, גם אם האחריות לסכסוך מוטלת על כתפיו. תפקידו של המגשר לכוון את ההליך במהלכים קטנים וזהירים, להכרה בהסדר שיהיה צודק  עבור כל הצדדים. יכול להיות, שיהיה על המגשר מטלה קשה לכוון את הצדדים בהליך ועליו לבצע אותה מתוך אמונה בהליך, בניהולו ובטבת הצדדים לו.

אמת ויציב, שהמגשר איננו מכונה או רובוט וגם אצלו קיימות נטיות לב, אמונות וסט מערכים. ומתוך כך, יש להניח, שהמגשר אמנם יפתח אמפתיה למגושר אחד ויירתע מהאחר. במקרים אלה המפתח להמלחת ההליך, ביכולתו של המגשר לשמור לעצמו את התחושות הללו, כך שלא תיפגם החזות של ניטרליות. כאשר מאמציו של מגושר מופנים כלפי המגשר בניסיון לשכנע אותו בצדקת עמדתו,  יכול המגשר להגיב, באמירה שאפילו דבריו משכנעים, אין בידו הכוח להכריע או לגרום לצד השני לשנות את עמדתו, ועליו להפנות את מאמצי השכנוע שלו כלפיו ולא כלפי המגשר.

ישנו גבול ברור שיש לקיימו בין הפגנת אכפתיות לבין מתן הרשאה להתנהגות בלתי ראויה או מניפולטיבית של מי מהצדדים. לעולם המגשר עצמו לא יהיה מעורב  או משותף באופן אישי בהסדר הגישור. הבעיה של המגושרים תמיד תהיה ותישאר הבעיה שלהם, ועליהם מוטל לפתור אותה. לעולם המגשר לא יחלוק בה אתם באורח מעשי כלשהו.

התמודדות עם עמדות לא הגיוניות

להוציא 100,000 ₪ על הוצאות משפט, כשערכו של התיק אינו עולה 25,000 ₪, אינו הגיוני, אולם בהחלט לא חסר תקדים. לתבוע את בן הזוג בביהמ”ש, במסגרת מאבק מי ישכה לבלות עם הילדים  בחופשה, שעה שברור, שמטבע הדברים השופט יקבע, שנה אחת אצל זה ושנה שניה אצל האחר או שיחלק את החופשה בין השניים. הציפייה להתעשר מתביעת נזיקין לאחר שהרכב דרס את האצבע הקטנה ברגליך איננה הגיונית, ובשפת הגישור התופעה תיקרה “שיטת מצליח” ( ובמקור: jackpot syndrome””).

עמדה בלתי מציאותית של צד כלשהו בגישור, הינה אחת הסיבות הכי מוכרות להיתקלות במבוי סתום, כפי שעולה ממחקר מקיף, שנערך ושותף בין מאות מגשרים מנוסים. תופעה בלתי רציונלית זו, איננה מנת חלקם של צדדים בגישור, התופעה מתגלית גם אצל עורכי דין, נציגי חברות בטוח ואפילו, לעיתים, אצל מגשרים. ישנם מספר כלים לפרוץ מבוי סתום בשל עמדות בלתי הגיוניות.

לדוגמא, אם צג בגישור עומד על דעתו שתביעתו  שווה 100,000 ₪ . יש מקום לשאול אותו, מה לדעתו הסיכוי לזכות בסכום זה בביהמ”ש? נניח שתשובתו תהיה 70%. (כלומר ייפסקו לו 70,000 ₪). ואז, יישאל מה העלויות הכרוכות בכך יעלו לו. נניח שהמגושר יעריך אותן ב 15%, כלומר 15,000 ₪ מהסכום שהוא סבור שייפסק לו בביהמ”ש (70,000- 15,000 = 55,000 ₪). ואז נשאל האם הוא יסכים להצעה לקבל 55,000 ₪, באופן מידי בהסדר גישור?!

כלי אחר, שמוכר לכל מגשר, הוא איתור האינטרס האמיתי של המגושר שמאחורי העמדה שבה הוא נוקט. ואז השאלה המתבקשת מה הוא מבקש להשיג מהליך הגישור? על איזה צורך שלהם הגישור אמור לענות? האם זו התנצלות?, שמירת כבוד אישי? נקמה? ללמד לקח את הצד השני? להמשיך ולקבל את תשומת ליבו של הצד השני?

משמבין המגשר מה באמת המניע של המגושר הזה בריבו, לא נותר לו אלא למצוא את הדרך הנאותה עבור שני הצדדים לענות על הצורך הזה של אותו צד לגישור. נתקלנו במקרה שבו האם עמדה על כך, שבמסגרת הסדר הגישור, האב לעולם לא יראה את ילדיו. לדבריה הוא אב טוב, ומעולם לא עלתה שאלה של התעללות. אם כך מדוע היא אוחזת בדרישה זו? ותשובתה, משום שהוא בגד בי ולפיכך הוא אינו ראוי להם. מרגע שמהגשר עמד על כך שמטרת האישה היא נקמה, הוא הפנה לאם שאלות שנועדו להיות בוחן מציאות: האם היא שקלה לעומק, כיצד הילדים ירגישו עם ניתוק מוחלט מהאב? האם ניתן יהיה לפצותה במסגרת הסדר כספי מכביד על האב, שמן הסתם יהיה מקובל על ביהמ”ש, להבדיל מסעיף בהסדר שנועד לניכור האב מילדיו.

גילוי האינטרס האמיתי של המגושר הוא כלי מרכזי בהתגברות על עמדה בלתי הגיונית של צד בגישור. גישה זו נכונה כעצה לחיים, הרבה מעבר לכלי גישורי.

חסום התנהגות שאין להסכין עמה.

מגשר בלתי מנוסה יכול שיישמע אומר בגישור, שמאחר והצד האחר הינו כה עקשן ואילו אתה נוהג בהגיון, אנו זקוקים שתתגמש מעט יותר במטרה ליישב את העניין. זו טעות יסודית. משום שבדרך זו המגשר גמל לסרבן העיקש והעניש את הצד ההגיוני שמעוניין בסיום הסכסוך. בין אם פועלים כמגשר, כהורה, כקולגה או  מנהל או בכלל כבן אנוש, חשוב מלהימנע מלתת פרס להתנהגות שלילית, שכל שהיא משיגה זה עידוד לכך. אם הבריון דורש ממך את דמי הכיס שלך, מן הסתם הוא גם יבוא באותה דרישה למחרת.

מתפקידו של מגשר, במקרים אלה, הוא להצביע על הגישה הזו בפני המגושר, ולהסביר לו שזו לא דרכו של הגישור. לעיתים צדדים לגישור אינם מודעים להתנהגות הזו שלהם, אולם בד”כ הם נוהגים כך כשיטה, שלעיתים אף פועלת עבורם. מצופה מהמגשר להבהיר לאותו מגושר שראוי שישנה את גישתו השלילית. לדוגמא, אם צד לגישור אינו חדל מלהטיח בצד השני האשמות, כינויים ועלבונות על המגשר לחזור ולחדד את כללי היסוד בגישור של התנהגות הולמת ומכבדת כלפי הצד האחר.

ככל שפניה כזו של המגשר לא השיגה את המטרה, יש להודיע כל הפסקה בישיבה ולקרוא לאותו צד לשיחה בנפרד (Caucus) ובמסגרתו לקבוע את גבולות ההתנהגות וההתבטאות. (גם העלויות הנוספות הכרוכות בהארכת משך הגישור עשויות להשפיע כאן).  ואם ההתנהגות השלילית נמשכת, אין להסס מלהזמין לישיבה בנפרד נוספת, שבמהלכה יכול המגשר לשתף את המגושר בשיטות של ריסון אישי, כמו ליטול מספר שאיפות אויר עמוקות, לספור עד עשר לפני שמחליטים לדבר, להכריז על פסק זמן וכיו”ב. היה וכל אלה לא הועילו, ייתכן שיש מקום לוותר על הישיבה המשותפת לקיים את הגישור בשיחות בנפרד.

המגשרים היותר ותיקים, בוודאי חוו התנהגויות שליליות של צד לגישור מסוגים שונים – כגון, הפרעה מתמדת לדבריו של הצד האחר, ואז לעיתים מועיל, להכריז על “העט המדברת”, המגשר נותן עט בידי הדובר ומכריש, שאך ורק האוחז בעת מדבר והאחר שותק (למעשה, כל חפץ אחר יועיל לצורך הזה). אין בעיה גם להתבדח מעט בהקשר לכך, אבל, מניסיון, זה עוזר.

כאשר צד לגישור באופן קבוע מאחר לישיבה, המגשר יכריז, שהחל מהישיבה הבאה המאחר יישא בעלות זמן האחור. או קנס אוטומטי עבור אחור באיסוף הילד ממוסד הלימוד, ישלם 2 ₪ עבור כל דקת אחור. ענישה מדודה שתתקבל על דעת הצדדים מרצון, שמטרתה הפסקת התופעה.

ויש מגושרים שנטועים בעבר. אם מגושר חוזר ומתאר עד כמה רע נהגו בו בעבר ולא חדל מלספר הקורבנות שלו שוב ושוב (מה שבהחלט יכול נכון), אבל שם הוא תקוע ובשל כך הוא אינו משתחרר  בכדי לעבור לשלב הבא של ניסיון למצוא פתרון, המגשר יזמין את הצד השני לשקף את דברי “הקורבן” (תוך שהוא מבהיר, שאין הדבר מלמד על הסכמתו לתיאוריו ולתפיסת הדברים ע”י הכובל). הניסיון מלמד, שמעת שהקורבן יודע שתלונתו נשמעה, המגשר יוכל להודיע שמכאן יש לעבור לשלב מציאת הפתרון למצב.

לצטט את אלברט איינשטיין, הרי איש שפיות – גם בגישור – היא לעשות את אותו דבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות. יש להימנע מלומר דברים יותר משלוש פעמים, מבלי שדברים אלה יביאו לתוצאה הרצויה לך. אם אומרים לילד מאה פעם להימנע מלעשות דבר והלה ממשיך להתעלם מכך, הרי כל שהשגת זה ללמדו להתעלם ממך. אם הילד חזר ועשה כן ונפל ונחבל, לא יהיה צורך לחזור ולהזהירו. כמגשר, עליך להימנע מלחזור ולהתריע בפני הצדדים לחדול מהתנהגות מפריעה או פוגענית. הערה שתחזור על עצמה פעמיים-שלוש די בה והותר. מעבר לכך המגשר חייב לשנות את תגובתו שלו, בכדי להשיג את התוצאה הרצויה. למעשה כל אסטרטגיה שבה נוקט המגשר שאיננה משיגה את התוצאה הרצויה גם בניסיון חוזר -יש לזנוח אותה ולנסות אסטרטגיה שונה. הוא הדין ביחס למגושרים עצמם. בידי המגשר להזמין אותם לנהוג בהתאם לאותו כלל. הניסיון מלמד, שאתגר שכזה מעצים את הצדדים לעבודה משותפת יעילה לשם השגת פתרון שיה רצוי  לבם ומקובל עליהם.


[1] Dr. Susan S. Raines is the Associate Director of the School of Conflict Management, Peacebuilding & Development at Kennesaw State University (KSU) in suburban Atlanta. In addition to leading the executive Master of Science in Conflict Management program at KSU, she works with organizations to prevent and proactively manage conflict and collaboration (VW, YKK, USPS, USACE, Coca-Cola, Florida Supreme Court, Medical Association of Georgia, Georgia Courts, Italian Chamber of Commerce, United Nations-IOM, and more). She works to prevent conflict, intervene with dysfunctional teams, and enhance collaboration and mission achievement within organizations. She has mediated more than 16,500 cases inside and outside of the court system, including hundreds of cases of employment and workplace disputes, although her goal is to prevent conflicts rather than mediated litigated disputes. She is the author of Conflict Management for Managers (2013; 2019), the co-author of Expert Mediators (2013) as well as more than 55 peer reviewed publications, and is the Editor-in-Chief of Conflict Resolution Quarterly.

[2] https://www.mediate.com/articles/raines-what-i-wished.cfm#

[3] . מניסיוני, גם הדינמיקה של ההליך עצמו יש בה כדי להוליך את המגשר ואת הצדדים לאורך שלבי הגישור, כך, שבאופן טבעי אנו מתקדימים עם התהליך ויש רק להקפיד שלא לשמוט את המושכות מידנו.