החזר אגרה לאחר הסדר גישור עם חלק מהנתבעים

25.12.2020

החזר אגרה לאחר הסדר גישור עם חלק מהנתבעים

מאת עו”ד גיורא אלוני, מגשר

מגשרים נוהגים, כמקובל וכראוי, להצביע בפני מי שהם התובעים בתיק הגישור, על האפשרות, שבהתאם לתקנה 6 לתקנות בית המשפט (אגרות), תשס”ז- 2007, ביהמ”ש יכול להורות על החזר מחצית האגרה ששולמה על ידו[1].

בפסה”ד ת”א 63630-01-18 התעשיה האווירית לישראל בע”מ ואח’ נ’ Pembroke Syndicaye 4000 ואח’, שהתברר בביהמ”ש המחוזי  מרכז-לוד, בפני כבוד השופט רמי חיימוביץ, התעוררה השאלה, אם במקרה בו נכרכו שלוש נתבעות שונות בכתב התביעה, בגין אותו מקרה אך בעילות שונות, כאשר התובעת וחלק מהנתבעות היגיעו לידי הסדר גישור, האם במקרה כזה, יש מקום לכבול את התובעת ולחייבה באגרה מלאה, רק משום שלא הגיעה להסכמות מול התובעת השלישית[2]

הרקע העובדתי

הסכסוך נבע בשל התפוצצותו של הלווין “עמוס 6” על כן השיגור, התעשיה האווירית הגישה תביעה כנגד שלוש נתבעות על סך 302,899,600 ₪, ושילמה את מחצית האגרה בסך 1,723,633 ₪.

התקיים קדם משפט ראשון, שאחריו הודיעו הצדדים על החלטתם לפנות להליך גישור בניסיון ליישב את המחלוקת שביניהם. כשישה חודשים לאחר מכן, הגישו התובעת והנתבעות 1 ו-2 “הסכם פשרה במסגרת הליך גישור” וביקשו מבית המשפט לאשרו, לתת לו תוקף של פס”ד. בהתאם לכך, התקיימה ישיבת תזכורת בנוכחות הצדדים, ובסיומה אישר בית המשפט את הסדר הגישור וכן התיר לתובעת לתקן את כתב התביעה, כך שיכלול את התביעה נגד נתבעת 3 בלבד, וזו אמנם הוגשה נגד התבעת השלישית על סך 55,493,971 ₪.

התובעת הגישה בקשה להחזר אגרה חלקי נוכח תיקון התביעה והפחתת הסכום. המדינה התנגדה לבקשה, בטענה, שתיקון כתב התביעה (התביעה המתוקנת נגד הנתבעת 3) נעשה אחרי שהסתיימה ישיבת קדם המשפט השנייה. אכן והתביעה מול נתבעות 1 ו-2 הסתיימה בגישור (תקנה 6)[3], אך ההליך נותר תלוי ועומד מול נתבעת 3. אף שהתעשייה האווירית היא תאגיד ממשלתי ושני הצדדים מתפרנסים מן הקופה הציבורית לא ניתן היה להביאם לכדי הסכמה שתחסוך זמן והוצאות. בהעדר הסכמה הועברה הבקשה להכרעת רשם והיא הבקשה שלפנינו.

המדינה, מצדה, סבורה כי יש לפרש תקנות האגרות באופן מצומצם ודווקני וכי רשימת המצבים המאפשרים פטור או החזר היא רשימה סגורה שאינה מתקיימת במקרה הנוכחי, שכן תקנה 6 אינה מתקיימת משום שהסכם הגישור לא סיים את ההליך כולו. 

והשאלה, זו שלענייננו, שעמדה להכרעת ביהמ”ש הינה, האם אם ניתן לומר שההליך הסתיים אף שהסיום הוא רק מול נתבעות 1ו-2.

החלטת ביהמ”ש

” הביטוי “הסתיים הליך” מאפשר, מבחינה לשונית, את שתי האפשרויות הפרשניות, שכן המושג “הליך” מוגדר באופן רחב (תביעות, לרבות תביעות שכנגד והודעות לצד שלישי, בקשות, ערעורים ושאר עניינים שמביא בעל דין לפני בית משפט באחת הדרכים שנקבעו לכך על פי דין, ושנדרשת בהם החלטה או פסיקה של בית משפט) ואינו מסייע. אמנם הפרשנות המצמצמת שמציעה המדינה – ההליך הסתיים כולו – מציעה דרך פשוטה וקלה יותר בהבנת התקנות, אך לא ניתן לשלול כי הכוונה גם לסיומו של ההליך כנגד אחד הנתבעים וסילוק עילת התביעה מולו.

בעוד שהלשון נוטה במידת מה לעמדת המדינה, התכלית נוטה באופן מובהר לעמדת התובעת. טעם הדבר: מנגנון השבת האגרה שבתקנה 6 נועד ליצור תמריץ לסיום הליכים מחוץ לכותלי בית-המשפט ולבטא את החיסכון במשאבי המערכת ובזמן השיפוטי (ראו, בהרחבה, ע”א 6802/09 קמינצקי נ’ הועדה המקומית לתכנון ובניה להבים [פורסם בנבו] (26/1/11) והאסמכתאות שם). הפרשנות התואמת את תכלית התקנה היא אפוא זו החוסכת בהוצאות ובהליכים משפטיים, וזהו בדיוק מצב הדברים במקרה הנוכחי שכן התביעה נגד נתבעות 1-2 הסתיימה בעקבות הליך הגישור. עילות התביעה נגד נתבעות 1-2 סולקו. הדיון בעילות תביעה אלו התייתר. סכום התביעה הופחת באופן דרמטי. ואין ספק כי זמן שיפוטי רב נחסך. הסדר פשרה חלקי, כפי שנעשה בין התובעת למשיבות 1 ו-2, מוציא אותן ממסגרת ההתדיינות, ומבטיח כי לא תתקיים יריבות משפטית בינן לבין מארש”.

ניכר אפוא כי ההליך נגד נתבעות 1 ו-2 הסתיים בכל מובן וכי קבלת פרשנות המדינה אינה מתיישבת עם תכלית התקנות, שוללת את התמריץ לסיום הליכים בגישור, ומעלמת מן החיסכון במשאבים עקב ההסכמות. נגד נתבעות 1 ו-2 הסתיים בכל מובן וכי קבלת פרשנות המדינה אינה מתיישבת עם תכלית התקנות, שוללת את התמריץ לסיום הליכים בגישור, ומעלמת מן החיסכון במשאבים עקב ההסכמות.

בנסיבות אלו נמצא כי הפרשנות שמציעה התובעת עדיפה על הפרשנות שמציעה המדינה שכן ההליך מול נתבעות 1 ו-2 הסתיים ומתקיימים התנאים שבתקנה 6(ב) (שכן ההסכם אושר לאחר שתי ישיבות קדם משפט) ולמצער תקנה 6(ד) (שכן הסתיים בגישור). חשוב להדגיש כי אין באמור לעיל כדי לקבוע כי בכל מקרה בו מסתיימות חלק מעילות התביעה בגישור יש לפטור מאגרה בגינן וסוגיה זו במובנה המלא לא נדונה בפני. עם זאת, ניתן לקבוע כי במקרה הנוכחי בו נכרכו שלוש נתבעות שונות בכתב התביעה בגין אותו מקרה אך בעילות שונות (שכן הקשר של כל נתבעת עם התובעת שונה), כאשר התובעת וחלק מן הנתבעות משכילות לסיים ההליך בגישור אין למקום לכבול את התובעת ולחייב באגרה מלאה רק משום שלא הגיעה לסכמות מול התובעת השלישית”.

סוף דבר

בנסיבות העניין נמצא כי ההליך נגד נתבעות 1 ו-2 הסתיים ומתקיימים התנאים שבתקנה 6 להשבת האגרה בגין התביעה מולן. לכן הבקשה מתקבלת. מבחינה טכנית יש לקבוע את שיעור האגרה בגין התביעה המתוקנת מול נתבעת 3 ואת היתרה, בניכוי סכומי המינימום המצוינים בתקנות, להשיב לידי התובעת. סכומי הכסף יושבו לתובעת תוך 30 ימים.


[1] . ואולם, בשום מקרה אל לו למגשר לאשר הסדר גישור, שמתנה את קיומו בהחזר האגרה: “דינו של הסכם פשרה מותנה – הסכם פשרה המוגש לבית המשפט בנסיבות בהן לא עומדת לצדדים הזכות להחזר אגרה בזכות (סעיף 6(ב) לתקנות האגרות), אינו יכול להיות מותנה בכך שבית המשפט יאשר החזר אגרה בשיקול דעת, בהתאם לתקנה 6(ד) לתקנות האגרות. ככל שהסכם הפשרה יוצר התניה שכזו, הרי שהוא הסדר פסול בהיותו נוגד את תקנת הציבור. לפיכך בית המשפט אינו רשאי לדון בהסכם פשרה מסוג זה, אלא עליו להודיע לצדדים כי עליהם לבחור בין שתי חלופות: חזרה מההתניה של הסדר הפשרה באישור החזר אגרה או חזרה מהבקשה לאישור הסדר הפשרה”. ראה מאמר מאת הכותב

[2] . תביעה לסכום קצוב מוסדרת בתקנה 6 לתקנות בית המשפט (אגרות), תשס”ז- 2007. שיעור האגרה נגזר כאחוז מסכום התביעה, והתובע נדרש לשלמו בשני חלקים – מחצית בהגשת התביעה ומחצית טרם קיום ההוכחות. התקנה מוסיפה וקובעת מקרים בהם בעלי הדין יהיו פטורים מן המחצית השנייה של האגרה ואף יזכו להשבת האגרה בניכוי סכומי מינימום הקבועים בתקנות. תקנה 6(ב)(4) הקובעת כי מקום בו ההליך הסתיים לפני שהסתיימה ישיבת קדם משפט שלישית ינוכה מהאגרה ששולמה סכום מסוים והיתרה תוחזר לתובע; ותקנה 6(ד) הקובעת כי אם ההליך הסתיים בגישור יכול בית-המשפט להורות על השבת האגרה גם אם תקנה 6(ב) לא חלה, היינו – גם אחרי שהסתיימה ישיבת קדם משפט שלישית. 

[3] תקנות בית משפט (אגרות), תשמ”ח-1987: סע’  6, 6(ב), 6(ב)(4), 6(ד), 10, 10(ד)