בית משפט מרובה דלתות ועוד דלת אחת נוספת

1.3.2020

מאת עו”ד גיורא אלוני, מגשר

מבוא

אין איש מאתנו, המגשרים ומיישבי סכסוכים בכלל, שאינו מודע לרעיון, לקונספט, של ביהמ”ש מרובה הדלתות (Multidoor  Courthouse).

את הקונספט הזה היטיב לתאר ד”ר דוד סילורה, במאמרו “בית המשפט רב הדלתות אין צדק יש חוק! האמנם”?[1] :

” יש לשנות את המבנה הארגוני של בתי המשפט ולאפשר בו מגוון של פעילויות ליישוב סכסוכים, תוך מתן בחירה חופשית לבעלי הדין לבחור את השיטה הטובה ביותר עבורם: משפט, בוררות או גישור.

הרעיון אינו חדש – ואף הועלה פעמים אחדות בעבר גם בישראל.  מובילו הוא פרופסור פרנק סנדר  מאוניברסיטת הרווארד בארה”ב, שטען כי בית המשפט צריך לפעול כמרכז ליישוב סכסוכים ועל כן, לפי תפיסתו, על בית המשפט לאפשר יותר משיטה אחת ליישוב סכסוכים ומחלוקות.

הוא דיבר על “בית המשפט רב הדלתות (או מרובה הדלתות)  לפיה, בכל בית משפט יכהן איש מנהל שאינו שופט, שיש בידו את יכולת האבחנה לניתוב תיקים להליך רגיל בבית המשפט או להליך חלופי- בוררות או גישור. הבסיס לחלוקה יהיה מבוסס על זיהוי האינטרסים של בעלי הדין.

הבסיס לדבריו של פרופ’ סנדר היו דברים שנשא בוועידת   Pound בשנת   1976 השופט ברגר. ועידה זו שהתקיימה על בסיס האקטיביזם השיפוטי בארה”ב וטענה, כי החברה האמריקאית סובלת מעודף התדיינות משפטית, מעודף בירוקרטיה משפטית ומנטייה מוגברת לסכסוכים.[2]

השינויים בחברה הישראלית מחייבים שינויים נוספים בהצעה

יש לאפשר לבעלי הדין גמישות בבחירת השיטה המועדפת עבורם ליישוב סכסוכים: משפט, בוררות או גישור. שלושת אלה ייחשבו כאפשרויות הקיימות במסגרת מערכת המשפט, בחינת 3 דלתות: הדלת המרכזית – משפט, הדלת הימנית בוררות והדלת השמאלית – גישור. אין צורך בשומר סף ממיין – הבחירה בשיטה המועדפת תהייה החלטתו של בעל הדין.

מובן מאליו, כי בחירה בשיטת בית המשפט רב הדלתות תחייב היערכות מינהלית ואירגונית לא פשוטה, כולל גיבוש אמות מידה מקצועיות וכללי אתיקה, פיתוח תוכניות הכשרה ופיקוח והגברת המודעות ליתרונות ולחסרונות של כל אחת מהשיטות (או כניסה לכל אחת מהדלתות) בקרב הציבור הרחב. על כן, דווקא היום כאשר ממשלה חדשה נמצאת בהתהוות, יש לקוות שראשי הסיעות ישכילו לקדם את סוגיית החזרת הצדק לאזרחי המדינה. יישום רעיון בית המשפט רב הדלתות יוביל לחסכון כלכלי של מאות מיליוני שקלים למדינה ושל מיליארדי שקלים לציבור הרחב. זהו צדק חברתי אמיתי”.

דלת אחת נוספת

במאמר זה אנו דנים בשאלה מה אם הסכסוך, שבו נתונים הצדדים, מחייב או מצדיק שילוב של כמה דיסציפלינות מעולם ה ADR – יישוב סכסוכים בדרכים חלופיות[3]?

הבה נתאר לעצמנו מצב, בו ספק של חלקי רכב תבע את לקוחו החשוב ביותר (שמצדו מוכר את חלקי הרכב ליצרני רכב), בשל פיגור בתשלומים עבור רכישותיו, כאשר יצרני הרכב שקעו לתקופת שפל ברכישת מכוניות ועקב כך לקשיים כלכליים.

ההסכם בין הצדדים כלל סעיף בוררות, שפרט בורר הנאמן על הצדדים, במטרה, שבתהליך ישמרו הסודות העסקיים והאינטרסים הפרטיים של הצדדים לסכסוך.

הליך הבוררות התנהל בהצלחה ובשלב ראשון הושגו הבנות, שצמצמו את היקף ההתדיינות ואת השאלות שבמחלוקת. אלא שבמהלך הדיונים הסתבר לבורר, שאחד מהנושאים היותר מרכזיים בסכסוך נגע לשאלת התמחור של חלקי הרכב, וכי העדת הצדדים בשאלה זו, לא יהיה בה כדי תקדם את ההליך ולא תביא לפתרון הסכסוך.

בשלב זה, הציע הבורר, שבמקום שהצדדים יעידו זה כנגד זה בשאלת התמחור, ייבחר על ידם מגשר ניטרלי שיהיה מקובל על שניהם, וככזה הוא יהיה רשאי להיפגש עם כ”א מהצדדים בנפרד ובהסכמתם לפנות, לשם קבלת מידע, לעובדי מפתח בשתי החברות המתמצאים בנושא, הכל במטרה לקיים דיאלוג פתוח, ענייני וכן בין הצדדים. ואמנם, באמצעות שיחות אלה  בין הצדדים, במהרה נפתרו 90% של השאלות המרכזיות בסכסוך.

בהיפתר שאלות אלה, וביטול הצורך בעדויות אדברסריות ממושכות, שחסכו לצדדים ממון רב וזמן, הצדדים חזרו להליך הבוררות, שבמהלכו נפתרו די מהר יתר השאלות שנותרו במחלוקת. הדעה נותנת, שהשילוב בין שני ההליכים הללו (ואין מדובר בשום אופן בגישבור)  תרם לא רק לפתרון מהיר וענייני של המחלוקת, אלא גם הציל את היחסים המסחריים שבין הצדדים.

דבקות, במקרה זה, בהליך הבוררות בלבד, הייתה מונעת מעורכי הדין של הצדדים מלהידבר ביניהם וגורם להם לקיים הליך אדברסרי ממושך, תוך השמעת עדים וטענות מנוגדות, שהיו תורמות לאיבה, שלמעשה, לא הייתה קיימת בין הצדדים. לאחר תקופה ארוכה של עבודה בשיתוף פעולה, הגישור איפשר לצדדים לשמר את יחסי המסחר שביניהם, וסיכוי להמשך עסקים משותפים לאחר יישוב הסכסוך, דבר שלא היה מושג באמצעות הבוררות.

ראו נא דוגמא נוספת, מקרה של גירושין, שבין הנושאים שבמחלוקת בין בני הזוג, היה חלוקת רכוש אישי, בנוסף לזמני הורות, משמורת, וחלוקה של נדלן משותף. בתחילה ניהלו ביניהם הצדדים, באמצעות עורכי דינם, משא ומתן שבאמצעותו הם אמנם הצליחו להסכים בכל הנוגע לחלוקת הרכוש האישי.

עם זאת, בשל איבה רבה האחד כלפי האחר, לא ניתן היה להגיע ליישוב המחלוקות בנושאים  הטעונים יותר כמו חלוקת זמני הורות ומשמורת. בשל כך, החליטו הצדדים לפנות להליך גישור במטרה לנסות וליישב את הנושאים הללו בדרך זו.

המגשר הצליח לשכך באופן ניכר את רוב המתחים והתחושות השליליות שבין הצדדים, תוך שהוא מנחה את הצדדים להתרכז בטובת הילדים. בעשותם כך, הצליחו הצדדים ליישב את המחלוקת בנושאים שהתייחסו לילדיהם.  התוצאה היתה, שהנושאים שנותרו במחלוקת היו עניינים משפטיים בעיקרם, שנגעו לרכוש הנדלן שכל צד טען לבעלות בו.

עתה, כשמידת האיבה והמתח הדדי פחתו מאוד חתמו הצדדים על הסדר ביניים בכל הנודע לרכוש האישי ולסידורים ביחס לילדים, הם גם הסכימו לפנות לביהמ”ש  ע”מ ששופט נטול פניות ובעל הבנה בנושאים אלה, יכריע בשאלת חלוקת רכוש הנדלן, בהליך מקוצר, שמוסדר בספר החוקים שלנו בסעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ”ד-1984:

“79א.  (א)  בית משפט הדן בענין אזרחי רשאי, בהסכמת בעלי הדין, לפסוק בענין שלפניו, כולו או מקצתו, בדרך של פשרה.

          (ב)  אין באמור בסעיף קטן (א) כדי לגרוע מסמכותו של בית המשפט להציע לבעלי הדין הסדר פשרה או לתת, לבקשת בעלי הדין, תוקף של פסק דין להסדר פשרה שעשו ביניהם”.

בהליך משפטי כזה, שנקי מכל מעורבות רגשית, נמנעה ההתלקחות מחודשת של איבה בין הצדדים ובאמצעות הכרעת בית משפט, שהושגה  בהסכמה, נחסכו לצדדים גם זמן וכסף ונותר פתח לשיתוף פעולה הדדי בעתיד בכל מה שנוגע להתנהלות מול הילדים.

והרי לנו דוגמא נוספת של שילוב מנצח בין שתי דיסציפלינות מעולם ה ADR. במקרה זה, דובר בתביעת נזיקין בשל רשלנות בנהיגה של רכב. התובעת דרשה פיצויים בשל נזקי גוף שסבלה ושאותם תבעה מחברת הבטוח של בעל הרכב הפוגע. הצדדים פנו להליך גישור ולאחר יום שלם של התדיינויות כמעט והיגיעו לידי הסדר, אבל לא הצליחו להשיג סיכום סופי שיהיה מקובל עליהם. עורכי הדין של הצדדים  היו בדעה אחת, שחסר להם אותו מספר קסם, שיימצא בין ההצעות ההדדיות שהעלו הצדדים ויהיה מקובל על שניהם.

הבעיה היתה, ששני הצדדים התקבעו בעמדותיהם ודחו את הצעת עורכי הדין שלהם על אותו מספר קסם, שלדעתם היה בו כדי פתרון הולם. הצדדים החליטו להפנות את ההכרעה להליך של הערכה    with only (Case Evaluation usually conducted attorneys attendce.) ע”י מעריך מוסכם. גם המעריך הגיע לאותו “מספר קסם” עליו הסכימו עורכי הדין עוד קודם, שהוא סכום הפיצוי ההולם במקרה זה. בשלב זה יכלו עורכי הדין להצביע בפני הצדדים, על הסכום שהם וגם מעריך מומחה מצאו שהוא סכום הפיצוי המתאים בנסיבות המקרה. הצדדים קיבלו את הערכתו של המעריך המומחה, שנתמכה בחוות הדעת של פרקליטיהם ובכך יושבה המחלוקת.

דוגמא רביעית מקורה בגישור, שבא ליישב סכסוך עבודה בגין טענה של אפליה על רקע מגדרי. הצדדים שקלו פניה לגישור, אבל במחשבה שניה הם הסכימו, שההליך שהם מתכוונים אליו מחייב משך זמן בכדי לאפשר להם פריקת הכעסים והמתחים שהצטברו, ולתת סיכוי להמשך יחסי העבודה, דבר שלא נעשה בהליך בוררות. הצדדים גם העריכו שתוצאות הליך הבוררות הינן מדי בלתי צפויות, ומדי מעבר לשליטת הצדדים בו.

הליך הגישור אמנם אפשר לצדדים את הוונטילציה המקווה והזדמנות לרפא את יחסי העבודה שביניהם, אולם הם גם הגיעו למסקנה, שבמסגרת הליך זה אין סיכוי רב להגיע לפתרון הסכסוך שביניהם. לפיכך הצדדים ועורכי דינם חזרו לשקול קיומה של בוררות מחייבת. בשל החשש מתוצאה בלתי צפויה בפסק הבוררות, עורכי הדין, בהוראת הצדדים, ניסחו הסכם בוררות, שבו נקבע כי תוצאת הבוררות לא תחרוג מפרמטרים מסוימים שפורשו בהסכם הבוררות.

במיוחד נקבע באחד הפרמטרים, שנכללו בהסכם הבוררות, שסכום הפיצוי הנדרש, שאותו יפסוק הבורר לא יפחת מהצעתו האחרונה שאותה העלה הנתבע במסגרת הגישור. באופן זה הליך הבוררות אפשר לצדדים שלא לבזבז את ההתקדמות שנעשתה במסגרת במהלך הגישור, ובכ”ז להביא את ההתדיינות ביניהם לידי הכרעה.

כדוגמא אחרונה נביא הליך של תביעה לאישור צוואה, שבמהלכו היתה התפרצות של רגשות בין המעורבים בני משפחה אחת. השופט דחק בצדדים לנסות ולפתור את את  הסכסוך ביניהם באמצעות הליך גישור, ובכך למנוע קרע ביחסי המשפחה, שהינם מתוחים בְּלָאו הָכֵי.  בחוסר רצון פנו בני המשפחה להליך גישור, שבמהלכו הם נותרו מקובעים בעמדותיהם המנוגדות. למרות מה שהמגשר חזר והדגיש בפני הצדדים על המהמורות שמצפות להם ולעמדותיהם בביהמ”ש, הצדדים עמדו על זכותם ליומם בביהמ”ש.

לאחר מספר ימי דיונים בביהמ”ש, בהם נשמעו עדויות משולהבות האחד כנגד הצדדים האחרים וכמו כן, מספר החלטות מפתיעות וקשות לעיכול עבור המתדיינים מפי השופט, הם החלו לחשוב שוב על מידת התבונה בהתעקשותם על הליך ליגטורי / אדברסרי להכרעה בסכסוך שביניהם. השופט חזר שוב והציע לצדדים לפנות להליך גישור, והפעם הם קיבלו את עצתו ברצון. בפעם זו, בהיות הצדדים ערים ליתרונות שבהליך זה, הם יישמו את עקרון חירות הבחירה שלהם והיתרון שבשיתוף פעולה, ותוך זמן לא רב בני המשפחה הצליחו להגיע לידי הסדר, שללא ספק הציל את קשרי המשפחה ביניהם.

סוף דבר

אלו הן רק מספר דוגמאות לאפשרויות הבלתי מוגבלות של שילוב שיטות וגישות שונות ממרכיבי ה ADR. כל שצריך הוא ראש פתוח ומידה של יצירתיות לשילוב בין האופנים השונים ליישוב המחלוקות שבין הצדדים  במסגרת אותה מסכת של סכסוך נתון. אומר פרופ’ מרדכי מירוני במאמרו: “גישור ו-ADR: שמונים שנות היסטוריה כבסיס לשינו בהגדרת תפקידם של בתי המשפט והשופט” (4):

“בעבר, כאשר שלב המשא ומתן נכשל, עמדו בפני הצדדים שתי דרכי פעולה בלבד: להעמיד את חילוקי הדעות שביניהם למבחן של כוח או למבחן של בית המשפט, כאשר היה מדובר בסכסוך שפיט. לעיתים, במקום בית משפט היתה נבחרת החלופה של בוררות. התרומה הגדולה של הגישור והכלים האחרים הנכללים תחת הכותרת ADR היא, שהם מעשירים את התפריט של המנגנונים ליישוב חילוקי דעות, וממלאים את חלל האמצעים שהיה פעור בין פיתרון חילוקי דעות האמצעות ניהול משא ומתן ישיר לבין הכרעה בחילוקי דעות באמצעות הליך משפטי:

ן                   ן                   ן                   ן                    ן                     ן        I           

ניהול   גישור    הערכת         בוררות          זעיר משפט       גישבור            בוררות   שפיטה מו”מ    המקרה יעוצית            

    ”  . 

אנו במאמר זה הולכים צעד אחד הלאה, וטוענים שיש להתעלם מהקו הליניארי של אפשרויות ה ADR, אלא מצביעים על היתרון בתפיסה, שלפנינו סל של אפשרויות של יישוב חילוקי דעות, ומסגרת אותו סכסוך, נשלוף בשלב כלשהו של ההתדיינויות אלטרנטיבה אחת וכשזו תמצה עצמה או תגיע למבוי סתום, נשלוף מהסל שיטה אחרת עד לפתרון הסכסוך והשגת הסדר.

לשם כך אין אנו מסתפקים בכך שיהיה מנגנון, שיפנה את הצדדים לאחת מחלופות ה- ADR, אלא שאנו זקוקים לדלת נוספת בביהמ”ש מרובה הדלתות, בה יוכלו הצדדים ובאי כוחם להיכנס מדי פעם ולבחור בכל שלב של ניהול הסכסוך אמצעי אחר מסל האפשרויות, שיהיה בו כדי לקדם אותם שלב נוסף ליישוב המחלוקת והגעה להסדר.


[1] http://www.karmel.co.il/%D7%A9%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA/%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98-%D7%A8%D7%91-%D7%94%D7%93%D7%9C%D7%AA%D7%95%D7%AA-%D7%90%D7%99%D7%9F-%D7%A6%D7%93%D7%A7-%D7%99%D7%A9-%D7%97%D7%95%D7%A7-%D7%94%D7%90%D7%9E%D7%A0%D7%9D

[2] “פרופסור פרנק סנדר (Frank Sander) מבית הספר למשפטים של אוניברסיטת האוורד (הציג) את קריאתו המפורסמת לקדם נערכת של חלופות להליך השפיטה כדי להקל את העומס ולקיים טיפול יעיל יותר בתיקים הקיימים. שם (וועידת פאונד) הוצג לראשונה חזונו לשנת 2000 על מרכז ליישוב סכסוכים, אשר יחליף את בית המשפט המסורתי. מרכז זה המכונה גם “בית משפט מרובה דלתות” (The Multidoor Courthouse -MDC), יהיה מסוגל לטפל ביעילות רבה יותר בסכסוכים באמצעות התאמת ההליך המתאים לכל סכסוך.   סנדר תיאר את המאפיינים המיוחדים של הליכים שונים ליישוב סכסוכים והציע להשוות ביניהם על פי עלות, מהירות, דיוק, אמינות ישימות ולעיתים גם חיזוי. את הסכסוכים עצמם הוא הציע למיין לפי טבע ההליך, היחסים בין הצדדים, הסכום שבו מדובר וקריטריונים נוספים”.

פרופ’ מיכל אלברשטין “צדק מהיר מול צדק נשגב: אנטומיה של יחסי פרקטיקה ותאוריה ביישוב סכסוכים”

3 12

[3] Getting Your Most Beneficial Dispute Resolution By Combining ADR Processes by Antoinette Raheem

This Week in Mediation #805

Case evaluation, much maligned but still regularly utilized in Michigan, can help parties close the final gap to resolution. But what if your matter needs more than this?

[4].

Microsoft Word – \\356\\370\\343\\353\\351 \\356\\351\\370\ …

www.haskama.co.il › mediation › document

https://www.mediate.com/articles/raheem-beneficial-dispute.cfm