בית המשפט מעניק לתניית גישור בחוזה – מעמד של תניית בוררות

בית המשפט מעניק לתניית גישור בחוזה – מעמד של תניית בוררות

מאת: עו”ד גיורא אלוני מגשר

כלל יסודי הוא בדיני הבוררות, שכל אימת שקיימת בהסכם בין צדדים תנית בוררות, שלפיה הסכסוכים בין הצדדים לו יידונו בבוררות, הרי שאם המבקש נהג בהתאם לתנאים שבחוק, בית משפט, כמעט באופן קטגורי, יעכב כל הליך אחר ויפנה את הצדדים לקיים ביניהם הליך של בוררות.

בפסה”ד ת”א 50087-11-20 יוגב ואח’ נ’ חקיקת ואח’ התמודד כבוד השופט הבכיר, ד”ר מנחם רניאל  מבית המשפט החוזי בחיפה, בין היתר, עם השאלה האם תניית גישור בהסכם, תהווה אף היא מחסום מפני תובע מלפנות לביהמ”ש, ממש כפי שקורה כאשר קיימת תניית בוררות (1).

עובדות המקרה

מדובר בתביעת נתבעים  לסילוק על הסף של תביעה בטענה של היעדר סמכות מקומית, בהתבסס על תניית שיפוט מקומית  ייחודית מפורשת הקובעת, שכל סכסוך שיתגלע בין הצדדים בקשר להסכם שנחתם ביניהם יתברר בבית המשפט בעיר תל-אביב בלבד.                                                                                                                    

החשוב מבחינתנו כאן היא העובדה, שהצדדים התקשרו בהסכם, שנועד להסדיר את היחסים ביניהם בקשר למקרקעין, וכלל תניית שיפוט לפיה “כל סכסוך או חילוקי דעות שיתגלעו בין הצדדים בנוגע לביצועו ו/או פרשנותו של הסכם זה, יועבר להכרעתו של צד שלישי ניטרלי מוסכם שיגשר בין הצדדים. אם הדבר לא יצלח, יפנו הצדדים לבתי המשפט שמקום שיפוטם בעיר תל-אביב בלבד ויחול הדין הישראלי”. לטענת הנתבעים הופר הסכם השותפות על ידי התובעים  ועל כן רשמו הערת אזהרה. התביעה הוגשה בטענה שאין תוקף להסכם השותפות ומנגנון זכות הקדימה המעוגן בו, ועל כן יש למחוק את הערות האזהרה.

טענות הצדדים

לצורך ענייננו אנו מתעלמים מכל הטענות המשפטיות, שהועלו והוכרעו ונתרכז בטענת הנתבעים, שהתובעים, בניגוד לקבוע והמוסכם בתניית הגישור, התובעים לא עשו דבר להעברת הסכסוך לגישור, שכן לאחר רישום הערת האזהרה התקיימה פגישה בין התובעים לנציגי הנתבעים, שבה נראה היה שהתובעים מבינים את טעותם ואישררו את מנגנון זכות הקדימה להליך הגישור. למרות זאת, כעבור כמעט כשנה הוגשה התביעה. לטענת הנתבעים, הליך הגישור לא נוהל משום שהנתבעים הבינו, בעקבות הפגישה בין הצדדים, שהתובעים חזרו בהם מהטענות כלפיהם בנוגע לרישום הערת אזהרה. לטענתם, התובעים הם שהיו חייבים לפנות לגישור טרם הגשת התביעה, אך לא כיבדו הסכמה זו. נטען, שהנתבעים אינם מתנגדים להליך גישור והם נכונים לפנות להליך גישור ככל שהתובעים חפצים בכך.

כנגדם טוענים התובעים, שעל פי סעיף 24 להסכם, יש שני סוגים של סכסוכים – סכסוך הנוגע לביצוע ההסכם או פרשנותו, וסכסוך שאינו נודע לביצוע ההסכם או פרשנותו. אם הסכסוך נוגע לביצוע ההסכם או פרשנותו, עליו להיות מופנה לגישור, ורק אם זה לא יצלח, יש להגישו בבית המשפט בתל אביב. רק סכסוך שאינו נוגע לביצוע ההסכם או פרשנותו, יכול להיות מוגש ישירות לבית המשפט, ומשום שאינו כפוף לתניית השיפוט, ניתן להגישו בכל בית משפט מוסמך. התובעים לא סברו שמדובר בסכסוך הנוגע לביצועו או פרשנותו של ההסכם, ולכן לא נקטו הליך גישור, אך אם סבורים הנתבעים שהסכסוך כפוף לתניית השיפוט, היה עליהם לבקש העמדת ההליך  כדי להפנותו לגישור. בכך שביקשו להעבירו לבית המשפט גילו דעתם שלא מדובר בסכסוך הנושא לביצועו או פרשנותו של ההסכם. כפי שהרישא לסעיף לא חלה, לא חל גם הסיפא לסעיף.

לטענת התובעים, הערת האזהרה לא נרשמה על פי הוראות ההסכם בין הצדדים, שבו אין כלל הוראה בדבר רישום הערת אזהרה, וגם בפועל נהגו הצדדים בהתאם, דהיינו שרישום הערת אזהרה הוא מחוץ להסכם.  זו הסיבה שאף אחד מהצדדים לא פנה לגישור. כמו כן טענו התובעים, שעצם העובדה שהנתבעים לא נקטו בהליך גישור מצביעה על כך שגם הם הבינו שהתביעה אינה נשלטת על ידי תניית השיפוט

הכרעת בית המשפט בכל הנוגע לנפקותה של תניית הגישור

לעייננו פוסק השופט המלומד לאמור:

” על פי תניית השיפוט, לא ניתן להגיש תביעה ישירות לבית המשפט אלא אם קודם לכן נעשה ניסיון לגישור בין הצדדים. אין חולק שלא נעשה ניסיון לגישור בין הצדדים. הנתבעים תירצו זאת בעובדות כלשהן שלהן טענו ללא תצהיר המוכיח אותן, אף לכאורה. לא אסתמך על טענה בדבר הסכמה לוויתור על גישור, במיוחד כאשר גם לפי הטענה, לא היה ויתור על גישור, אלא הנתבעים סברו שאין צורך בגישור. יתר על כן, גם כאשר סברו שאין צורך בגישור, אין ספק שהסברה הזו איבדה מתוקפה כאשר הוגשה התביעה והם נוכחו לדעת שהתובעים עומדים על טענותיהם. ומאז שהוגשה התביעה לא עשו הנתבעים דבר לקיום הליך הגישור. זאת, למרות דבריהם על נכונותם להליך גישור.

התובעים טוענים, שעצם העובדה, שהנתבעים לא נקטו בהליך גישור מצביעה על כך שגם הם הבינו שהתביעה אינה נשלטת על ידי תניית השיפוט. לא אכריע בשלב זה בטענה זו. הדרך המתאימה והמוסכמת לבירור הסכסוך בין הצדדים היא בהליך גישור. רק אם הליך הגישור ייכשל, יהיה צורך להכריע בשאלה אם אי נקיטת הליך הגישור על ידי הנתבעים משמעה ויתור על תניית השיפוט, ואז התביעה תתברר בחיפה, או שאי נקיטת ההליך אין משמעה ויתור על תניית השיפוט, ומשנכשל הגישור על בית המשפט בתל-אביב להכריע בתביעה.

לפיכך, יבואו הצדדים בדברים ביניהם ויודיעו את שמו של המגשר שהם מסכימים לפנות אליו בישיבת קדם המשפט. אם הצדדים לא יסכימו לפנות לגישור, או שהגישור ייכשל, אכריע בשאלת הסמכות המקומית.

ניתנה היום, ל’ תשרי תשפ”ב, 06 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים”.                 

מילת סיכום

כלומר, עיננו הרואות, רבה הקרבה בגישת בית המשפט לזו החלה ביחס לסעיף 5 לחוק הבוררת, דהיינו, נוכח קיומה של תניית גישור בחוזה, אם קיימת נכונות מצד המבקש לקיים את תניית הגישור ואם לא היה במהלכיו ללמד על כך שוויתר על הגישור, אזי ” הדרך המתאימה והמוסכמת לבירור הסכסוך בין הצדדים היא בהליך גישור”

אין ספק שבכך בית המשפט נותן משקל ונפקות לתניית גישור בהסכם, בדומה לתניית גישור, בקבעו, שתנייה שכזו, חוסמת את האפשרות להתעלם ממנה ולפנות, בניגוד לה ישירות לביהמ”ש, אלא היא מחייבת את הצדדים לפנות להליך תחילה להליך גישור .

(1). ראה: סעיף 5(א) בחוק הבוררות, תשכ”ח-1968 “עיכוב הליכים בבית המשפט

5הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך.