אלימות במהלך ישיבת גישור

6.11.18

אלימות במהלך ישיבת גישור

 כותרת משנה: בתי המשפט פוסקים: חדר הגישור הינו זירת משפט

מאת עו”ד גיורא אלוני, מגשר

עניינו של מאמר זה הינו בעורך דין שנקט באלימות במהלך ישיבת גישור.

הרקע החוקי בקצרה

סעיף 78(ג) לחוק לשכת עורכי, התשכ”א-1961, (להלן: “החוק”) קובע כי:

“(ג) עורך דין שהוגש נגדו כתב אישום בבית משפט או בבית דין צבאי בשל עבירה פלילית, רשאי בית דין משמעתי מחוזי, על פי בקשת קובל ואם מצא שבנסיבות הענין היה בעבירה המיוחסת לעורך דין משום קלון, להשעותו זמנית מעיסוק במקצוע של עורך דין, כולו או חלקו, הכל כפי שיקבע בית הדין, עד להכרעת דינו בבית המשפט או בבית הדין הצבאי; הורשע בדינו – רואים החלטה זו כהחלטה לפי סעיף קטן (ב)”.

כלומר סעיף 78(ג) הנ”ל מעניק לבית הדין המשמעתי, של לשכת עורכי הדין סמכות יוצאת דופן, להשעות מן הלשכה באופן זמני, עו”ד שטרם הורשע, וזאת על בסיס כתב אישום שהוגש כנגדו בבית משפט פלילי או צבאי.

עובדות המקרה

המדובר הוא בערעור שהגיש עו”ד עידו שיפוני לביהמ”ש המחוזי בירושלים, שהוא ערכאת הערעור על פסקי דין של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין, שכותב שורות אלה משמש בו כדיין. הערעור הוא על החלטת ביה”ד המשמעתי הארצי, לדחות ערעור על פס”ד על ביה”ד המחוזי להשעות זמנית את המערער מלשכת עורכי הדין, בהתאם לסעיף 78(ג) הנ”ל, על רקע כתב האישום שהוגש נגדו בבית משפט השלום בתל-אביב.

במסגרת כתב האישום יוחסה למערער, עו”ד שיפוני, תקיפה הגורמת חבלה של ממש ואיומים. במהלך פגישת גישור שהתקיימה במשרדו של מגשר, תקף המערער את המתלונן, באופן שהטיח בחוזקה קנקן מים בפניו של המתלונן, והדבר נעשה בפני המגשר, תוך כדי הליך גישור. כתוצאה מכך, נגרמה למתלונן חבלה של ממש, בדמות חתך על פני גשר אפו.

החלטות בתיה”ד המשמעתיים של לשכת עוה”ד

בית הדין המחוזי המשמעתי של לשכת עורכי הדין, סקר את הראיות שהוצגו לפניו לביסוס כתב האישום וקבע, כי הוכח קיום ראיות המהוות בסיס לעובדות שבאישומים בכתב האישום, ומאידך, כי לא עלה בידי המבקש לבסס את גרסתו ולהפריך את הקובלנה. עוד קבע בית הדין המחוזי, כי באופי המעשה ובנסיבות המקרה, היה בהתנהלות המערער משום קלון, והגיע למסקנה כי יש להשעות את המערער בהשעיה זמנית “מלאה”.

ערעורו של המערער בפני בית הדין הארצי נדחה. בית הדין הדגיש את חומרתו היתרה של מעשה האלימות מצד עו”ד, במיוחד כשהוא נעשה בתוך “זירת המשפט, כלומר – באולם בית המשפט, במשרדו של בורר או של מגשר. עוד נקבע בפסק הדין, כי מעשה אלימות מצד עו”ד בעת מילוי תפקידו הינו מעשה שיש עמו קלון, וכי מעשה אלימות שנעשה על ידי עו”ד בתוך זירת המשפט ואגב ניהול הליכים משפטיים – הינו מעשה שיש עמו קלון רב. בית הדין הארצי קבע, כי בהחלטת בית הדין המחוזי נמצא מענה נכון לשאלת קיומן של ראיות לכאורה לביסוס כתב האישום וכן בשאלת קיומו של הקלון. צוין בפסק הדין כי לא נמצא פגם בהחלטת בית הדין המחוזי בדבר השעיה מלאה עד לסיום ההליך הפלילי.

עבור המגשרים חשוב להדגיש את קביעתו של ביה”ד המשמעתי הארצי, שאומצה, כפי שניווכח בהמשך, ע”י ביהמ”ש המחוזי כי “מעשה אלימות מצד עורך דין בעת מילוי תפקידו, בהיותו משמש “בזירת המשפט“ ואגב ניהול הליכים משפטיים,  הינו בגדר קו אדום שאין לחצות. הימנעות מאלימות צריכה להיות בגדר ערך מוחלט”.

כלומר, חדר ישובת הגישור נתפס ע”י בית המשפט כ “זירת משפט”, וההליכים המתקיימים שם הינם הליכים משפטיים או, לפחות, הליכים לבר משפטיים, שמחייבים התנהגות ללא רבב נקייה מכל אלימות ואלימות מילולית בכלל זה.  עלינו, המגשרים, מוטלת החובה להתייחס כך לחדר הגישור ולהליכים המתנהלים בו ולהקפיד שכך גם יהיה יחסם של הצדדים המתגשרים ובאי כוחם.

טענות המערער ופסה”ד של ביהמ”ש המחוזי בירושלים

עיקר טענותיו של עו”ד שיפוני בערעור היו כי:

1.  המערער טוען כי המתלונן התגרה בו;
2. המערער מודה כי אמר למתלונן: “עוד מילה אחת ואתה חוטף את הקנקן לפרצוף”.
3.  המערער מודה כי שפך את תכולת הקנקן על פניו של המתלונן;
4. המערער חולק על כך שהטיח את הקנקן בפניו של המתלונן, וכי הלה לא הציג ראיות לכאורה אשר היה בהן כדי לתמוך בגרסתו כפי שעולה מהעובדות המובאות בכתב האישום ובעדויות המתלונן ובא כוחו.

עוד טוען המערער, כי פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי לוקה בבחינת המידתיות. לטענתו של המערער, בית הדין הארצי התעלם ממשמעות ההשעיה הזמנית לעומת העונש המשמעתי הצפוי לו, אם יורשע בהליך הפלילי ובוודאי אם יזוכה בהליך הפלילי.

בערעורו בפני בית הדין המשמעתי הארצי, טען המערער, כי בית הדין המחוזי נמנע לחלוטין מלעסוק בשאלת המידתיות של העונש שהוטל עליו. בדיון אף הובאו דוגמאות לכך, שרף הענישה במקרים דומים נע בין נזיפה לבין השעיה על תנאי, ובמקרים נדירים (בהם מדובר בעו”ד עם עבר של יותר מעשר הרשעות קודמות), עד 6 חודשי השעיה בפועל.

המערער טוען עתה, כי הימנעותו המוחלטת של בית הדין מלעסוק בשאלה חשובה זו, שלגביה נקבע מפורשות בדין, שחובה להביאה בחשבון בעת הטלת עונש כלשהו. העדר מידתיות בענישה שהוטלה עליו די בה, כשלעצמה, להביא לביטול השעייתו.

טענה נוספת שטען המערער, שנוגעת ישירות לציבור המגשרים, ולפיה, נשמט הבסיס מקביעות ומסקנות בתי הדין המשמעתיים,  בשל העובדה שנעדרה עדותו של המגשר, בהיות המגשר הגורם האובייקטיבי היחידי, שנכח במקום האירוע והיה עד לו.

ביהמ”ש המחוזי בירושלים, שהוא ערכאת הערעור על ביה”ד המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין, בדחותו את הערעור פסק, כי לאחר שבחן את החלטת בית הדין המחוזי ואת פסק דינו של בית הדין הארצי, אשר אימץ את החלטת בית הדין המחוזי, הוא הגיע למסקנה, כי בית הדין המחוזי פעל בהתאם לדין. בית הדין בחן את כל טענות המערער והכריע לאחר שעיין בראיות ובעדויות שהציגה התביעה בהליך הפלילי בבית משפט השלום. מחמת כל אלה, סבר בית הדין הארצי, שאין להתערב במסקנות הללו של ביה”ד המחוזי.

כמו כן, פסק ביהמ”ש המחוזי, שבתיה”ד המשמעתיים פסקו כדין בקובעם, כי יש קלון בפעולותיו של המערער. נפסק, שרק בנסיבות חריגות ויוצאות דופן ניתן יהיה לקבוע, כי הפעלת אלימות על ידי עורך דין אין עמה קלון, במיוחד כשהמדובר הוא “בזירת המשפט” – שכן, האלימות המיוחסת למערער בענייננו התרחשה בישיבת גישור, דהיינו, ממש במהלכו של דיון משפטי וכלפי הצד האחר.

בכל הנוגע לעדות המגשר, קובע ביהמ”ש, כי אמנם לא נגבתה עדיין עדות המגשר, אולם בעניין זה נשמעה עדות השוטר, אשר נתן תיאור בבית המשפט, בהתאם לעדויות שגבה במקום, באשר למה שהתרחש בחדר הגישור. אף אם בית הדין הארצי לא פירט בפסק דינו את חומר הראיות, עדותו של המגשר תשמע במשפט הפלילי ובעקבות כך, יסכמו הצדדים את טענותיהם.

נשאלת השאלה, מה תהיינה עמדותיהן של וועדות האתיקה של המגשרים, באשר לאפשרות שהמגשר יעיד על שאירע במהלך ישיבת הגישור. ייתכן, שבנסיבות חריגות אלה, תורשה עדות המגשר על מה שהתרחש פיזית בחדר הגישור, להבדיל מגילוי תוכן הדברים שעברו בו בין הצדדים, עד, ולפני השלב שבו אירעה ההתפרצות האלימה.

אשר להעדר מידתיות בענישה שהוטלה עליו, ביהמ”ש המחוזי מאמץ את גישתו של ביה”ד המשמעתי הארצי, שקבע, כי בכל הנוגע לטענת המידתיות, הטלת עונש של השעיה זמנית מחויבת בנסיבות המקרה, מכוח העיקרון של שמירת האינטרס הציבורי וכן ההקפדה על נורמות התנהגות ראויות לחברי הלשכה. אם יורשע המערער בית הדין, מן הסתם, יגזור עליו עונש השעיה בפועל[1].

ולבסוף, על ניקיון הלשון בה יש לנקוט בחדר הגישור בהיותו “זירת משפט”

ביהמ”ש מסכם את הדיון באומרו, כי “לא ניתן לסיים את פסק הדין מבלי לציין את הלשון הפוגענית בה עשה המערער שימוש במהלך הדיון בערעור. במהלך הדיון כינה המערער את בית הדין המחוזי והארצי בכינוי “שני קרקסים”, ואת חברי בתי הדין בכינוי “פושעים”.  כן טען המערער למניעים מושחתים ולקשרי הון-שלטון בין חברת שפיר הנדסה לבין מוסדות לשכת עורכי הדין וכן, הכפיש את אב בית הדין הארצי באופן אישי. גם בהמשך הישיבה, ולאחר טיעון בא כוח הלשכה, חזר המערער להשמיע דברים בוטים והשתמש שוב בכינוי “פושעים”. את אב בית הדין הארצי כינה “פושע”. כבר נפסק לא אחת, כי לשונו וסגנונו של עורך דין אל להם להיות מנוסחים בלשון פוגעת ומעליבה וכי כבודו של מקצוע עריכת הדין תלוי גם בכך שדברים הנאמרים על ידי עו”ד יהיו מנומסים ומאופקים”.

לתפיסתנו, על המגשר מוטלת האחריות למנוע כל התבטאות פוגענית, אלימה ובלתי מכבדת את המעמד של ישיבת הגישור, בהיותה פסולה בדיוק כשם שהיא פסולה בביה”ד או בביהמ”ש.

[1]  ראה לענין זה ניתוח פסיקה תחת הכותרת: “אין לקבל טענה בנוגע להיעדר מידתיות בין עונש השעיה זמנית לעונש הצפוי במקרה של הרשעה במשפט הפלילי, כאשר האישום נוגע ללב המקצוע ולאלימות ממש בהליך גישור”.  עט ואתיקה, לשכת עורכי הדין גיליון 103, אוגוסט 2018. http://www.israelbar.org.il/magazine/hapraklitim_55/98/#zoom=z