גישור ירושות במשפחה / מאת: עו"ד גיורא אלוני

23.3.17

גישור ירושות במשפחה     / מאת: עו"ד גיורא אלוני

הבהרת נושא המאמר

באתר נקודת מפנה[1] מָצִינוּ את האמירה הבאה שמתייחסת לנושא שבכותרת:

"סכסוכי ירושות מטבעם הם סכסוכים מלאי יצרים. ברובם של הסכסוכים המשפחתיים הנקודה המובאת להכרעה היא רק קצה קרחון של מערכת רגשית מורכבת וטעונה הכוללת כעס, קנאה ועלבון. לעיתים המקור לאי ההסכמה הוא בכלל בזיכרונות ילדות עתיקים, או תחושת הפליה ואי שוויון בין האחים, וזאת בלי שהצדדים מבינים בעצמם את המניע להתנהגותם. אחים המסוכסכים סביב עיזבון הוריהם, סוחבים, בדרך כלל, מאחוריהם מטען רב הנסתר מהעין ושאינו בתחום שיקול הדעת של בית המשפט הנקרא להכריע במחלוקת המוסלמת שבין בני המשפחה.

המערכת המשפטית הפורמאלית 'מציעה' שלל דרכים לצדדים ניצים להקשות אחד על השני ולהאריך את משך הסכסוך. שימוש במערכת המשפטית באופן זה מתעלם מייעודם של בתי המשפט להיות סעד לצדק, והופך את בתי המשפט לכלי נוסף במערכה ארוכה ומלאת יצרים שמובלת ע"י מריבה אישית. בכך, ולעיתים בלי שבני המשפחה עצמם אף מודעים לכך, נוצר מעגל אינסופי של הליכים משפטיים מיותרים המאריכים את הסכסוך לשווא ומספקים 'דלק' נוסף להסלמת הסכסוך.

הגישור בענייני צוואות או ירושות הוא אמצעי יעיל ליישוב סכסוכים בענייני משפחה. תהליך הגישור בעניין צוואות וירושות מבוסס על סיוע של גורם שלישי וניטרלי בניהול משא ומתן הוגן ויעיל בין הצדדים. נקודת המוצא בהליך גישור בסכסוכי צוואות או גישור בסכסוכי ירושות היא בראייה רחבה של כלל האינטרסים של הצדדים ובניסיון להגיע לפתרון תוך שתוף אקטיבי של הצדדים ובשליטה מלאה שלהם על התוצאות. מגשר מיומן יסייע לצדדים לסכסוך לפתח ערוצי תקשורת יעילים הן כדי ליישב את המחלוקת בנושא הירושה והן כדי לשקם או לשמר את מערכת היחסים המשפחתית שתכבד את זכרו של ההורה שנפטר".

ירושות הינן נושא קשה לא רק משום שהוא מתלווה לתהליך האבלות[2], אלא בגלל שכרוך בו גם תהליך של העברתו של רכוש, שהיה בבעלותו של מי שזה לא מכבר נפטר לאדם אחר. המהלך הזה מנוהל, בדרך כלל, ע"י מי שהם הפגועים ביותר מעובדת הפטירה. ההתמודדות עם האבל וההסתגלות לשינוי, מוחרפת בשל תחושות אי-הודאות  והחששות בקשר לגורל הכסף והרכוש. במצב זה, כאשר מתעוררים חילוקי דעות, הצורך בסיום אי הודאות והחששות גדול מתמיד. דווקא לעת הזו מתהווה הצורך בהליך, שבו ידונו, יתבררו וייושבו הקשיים  והשינויים שיתחוללו כתוצאה מפטירת המנוח. התדיינות משפטית מעצם טבעה וטיבה נוטה להחמיר קשיים אלה. לפיכך, גישור, שינוהל ע"י מי שמנוסה ומיומן בכך ובעל הבנה בסוג זה של יישוב סכסוכים  הוא האמצעי הנכון למציאת פתרון נכון לחילוקי הדעות  שנוצרו בעקבות המצב החדש.

במצב קשה עוד יותר יימצא המתאבל, כאשר עליו להתמודד עם צוואה שאיננה משקפת את מה שהוא או בן משפחה אחר סברו שמגיע להם מתוך רכושו של המנוח. יתכן מצב, שבו המנוח הבטיח בזמנו למי מבני המשפחה להעביר לבעלותו נכס משפחתי מסוים, ומתברר עתה, שאת אותו נכס המנוח ציווה ליורש אחר. יכול גם להיות, שהצוואה שונתה זמן קצר לפני מות המנוח, שאז מתעוררת השאלה של השפעה בלתי הוגנת. מאבק משפטי יהיה כרוך בהחשדה ובהכפשה ויהרוס את קשרי המשפחה, שלא לדבר על המחיר הכספי, הרגשי ומשאבי הזמן שיושקעו בכך. הליך הגישור, לעומת זאת, איננו כה רשמי, הוא שומר על הפרטיות ומגייס את הכל למציאת פתרון לסכסוך הירושה, תוך שמירת קשרי המשפחה באמצעות ההסכמות שיושגו.

יהיו מקרים, שבהם יש לשקול אם בכלל להסכים לגישור למשל, כאשר יש סיכוי טוב להוכיח השפעה בלתי הוגנת על המנוח בעיצוב הצוואה. אם יש צד שחושש מהעלמת כספים או רכוש או שינוי לא ראוי של מצב דברים, בודאי יהיה צורך בפניה לעורך דין, על מנת שיפעל לקבלת צווי מניעה מתאימים מביהמ"ש. הפניה לקבלת צווים דחופים מביהמ"ש איננה מונעת בהכרח השגת הסכמה לגישור לאחר מכן, ואולי אף מבהירה ומדגישה את הצורך בהליך הגישור. בכל מקרה, כמעט בכל סיטואציה ישנם נושאים משניים יותר שבגינם כדאי וטוב לפנות לגישור במטרה להשיג הסכמות בנושאים אלה, מה שיוכל לסייע בטיהור האווירה, הקלה וקיצור ההליכים המשפטיים, ככל שאלה אינם יכולים למצוא את פתרונם בגישור.

הבחירה בהליך גישור בסכסוכי ירושה[3]

במקרה שמתגלע סכסוך בקשר לחלוקת הרכוש או יישום הצוואה, ייתכן, שיהיה זה נבון שהפניה לבעלי העניין, שקבלת הסכמתם דרושה לקיומו של הליך גישור, תעשה ע"י מנהל העיזבון, אם מונה מאן דהוא לתפקיד זה, או עורך הדין של המשפחה, שנהנה מהאמון של כולם. עורך הדין גם יוכל להיות המגשר אם כולם הסכימו לכך. על המגשר יהיה לקחת בחשבון שיהיה צורך במספר ישיבות ואילו הצדדים צריכים להיות מוכנים לכך שכל ישיבה תארך כשלוש ארבע שעות.

לפני ישיבת הגישור הראשונה טוב יעשה המגשר אם ינחה את הצדדים להכין את עצמם לקראתה, כגון הצורך בגיבוש מוקדם של העמדות והרצונות שלהם ומה בכוונתם להשיג בגישור ביחס לנושאים שבמחלוקת. הצדדים אף יונחו ע"י המגשר לקרוא ולהבין היטב את הצוואה, אם קיימת, ולהצטייד בכל המסמכים הרלבנטיים התומכים בעמדותיהם, ובכלל זה המסמכים הרשמיים – נסחים, דוחות בנק, ומסמכים אחרים, כגון מכתבים ומסרים אחרים שקיבלו מהמנוח ושיש בהם כדי ללמד על רצונותיו. מכל אלה יש להכין העתקים לשם הגשתם למגשר ולצדדים האחרים. אם לדעת מי מהצדדים ישנו עד שיכול לתמוך בטענותיו, הוא צריך לפעול מראש בכדי לקבל מהעד הצהרה כתובה שיהיה בה לתמוך בעמדתו.

מן הסתם, המגשר יעודד את כל הצדדים לגישור לדבר בכנות ובפתיחות, במטרה לרדת לעומקם של הנושאים שבמחלוקת ולהבין את האינטרסים האמיתיים של המשתתפים. אולם היכולות של המגשר מוגבלות. הוא איננו יכול לייעץ לצדדים ביחס למצבם המשפטי וזכויותיהם החוקיות Vis-à-vis הצדדים האחרים לגישור. ולכן, לא מן הנמנע, שבמסגרת ההכנות לגישור, הצדדים יוועצו בעורך דין ביחס למצב החוקי ולזכויותיהם בנסיבות העניין. להכנה זו ישנה חשיבות מיוחדת, כאשר יש מי מבין המגושרים שהוא אגרסיבי או מאיים. עורך הדין יכול להנחות את המגושר באשר לאופן ניהול המשא ומתן, על מה לוותר, על מה להתעקש וכיצד להעביר מחשבות ותחושות שיש לו למול הצדדים האחרים. עורך הדין לא ישתתף בישיבות הגישור עצמם.

התנהלות המגשר בסכסוכי ירושה[4]

בגישורי צוואות, ישנה נוכחות מתמדת של המנוח ושל  האבל, ובכל פעם שיעלה בשיח דיבור שיזכיר את המנוח, על המגשר לצפות להתפרצויות כלשהן מצד בני המשפחה והקרובים. מאחר וכל אדם וכל משפחה מביעים אחרת את אבלם, יקשה על המגשר, שאיננו מכיר את הנפשות הפועלות, לחזות מראש את ההתפרצויות הללו ומה מעורר אותן. לא כל שכן יקשה על מגשר לדעת כיצד התפרצויות אלה משפיעות על הצדדים או על מניעיהם או על הסיכוי להשיג הסכמות. לעיתים, אנשים נורמטיביים, שבאופן רגיל מגיבים ומתפקדים בגדר המקובל, נסוגים לתבניות התנהגות מימי ילדותם. במקרים רבים, כאשר צד לגישור היה תלותי מאוד בהורה, אז גם כמבוגר הוא יגלה תגובה והתנהגות תלותית וילדותית, כשמדובר בהורה הזה.

בגישור המשפחתי עשוי המגשר להיתקל בתופעה, שיחסי גומלין בין קרובי משפחה, שהתעצבו לפני עשרות שנים, ימשיכו להתקיים גם בשנים שלאחר מכן, ואנשים בגיל העמידה יתווכחו ביניהם כפי שנהגו לעשות כאשר היו ילדים צעירים. קרוב משפחה שהיה מוערך ושהעיניים היו נשואות אליו עוד כשהיה ילד, ימשיך לזכות מהאחרים מיחס דומה גם בבגרותו ואף ללא בסיס או הצדקה לכך.

על המגשר המשפחתי לדעת, שכסף אין מובנו רק כסף, וכמו באורחות חיים אחרות, הכסף עשוי לבטא היבטים שונים. עבור אנשים מסוימים  הכסף יבטא אהבת הורה או אהבת קרוב משפחה או תפיסות ומושגים שקשורים בהגינות ויושר.  כך, שהמגשר חייב להימנע מלהניח שדיבור, התנהגות, תגובה או אמירה של צד בגישור מסוג זה, מובנים לו בהכרח וכי יש לקבלם כפשוטם. דרישה של צד לכסף נושאת משמעות אישית ושונה לחלוטין מהאופן שבו דרישה כזו תשמע באוזניו של זר או בנסיבות של מו"מ  עסקי/מסחרי.

מאידך על המגשר להיות ניחן ביכולת להבחין מתי המושג כסף, שנדון בין הצדדים לגישור המשפחתי הינו רק … כסף.  מוכרים לכול המצבים בהם אנשים מעבירים את חייהם בציפייה לירושה מסוימת. יכול שיש להם כרגע צרכים פיננסיים מיוחדים במינם או תאוות בצע מיוחדת במינה. ומבחינתם המשא ומתן בגישור הופך למשחק סכום אפס של הכל או לא כלום להשגת הרווח הכספי הגדול ביותר האפשרי. במקרה כזה על המגשר לשקול דרכים להרחיב את הדיון באופן שיכלול גם מרכיבים וערכים שאינם נמדדים בכסף, ושיש בהם כדי לשמר את קשרי המשפחה או את הקשרים האישיים.

יצירתיות הינה כלי נוסף למציאת פתרונות שבידי המגשר. כך, למשל, כשהסכסוך נסב על חלוקת כספים בין היורשים, המגשר יכול להציע יצירת קרן  כספית, שתממן את לימודיו הגבוהים של הדור הצעיר במשפחה. אלא, שבעוד שבגישורים מסחריים רעיונות פיננסיים עשויים לסלול את הדרך להשגת הסדר הגישור, הרי שבגישורים במשפחה  שימוש באותם כלים עלול לגרום נזק ביחסים הבין אישיים. עם זאת, בגישורים המשפחתיים, פתרונות בתחום הבין אישי עשויים, לעיתים, לפתור סכסוכים כספיים. לצדדים לגישור יש בהכרח גישות שונות ותחושות רבות פנים לנושאים הכספיים שמתעוררים בקשר לסכסוך המשפחתי. טוב יעשה המגשר אם יאפשר להם מרחב ראוי לביטוי דעותיהם ותחושותיהם ביחס לנושא הנידון. כך יוכל המגשר ללמוד מה באמת בבסיס חילוקי הדעות. כאשר הסכסוך הכספי מקורו ביחסים אישיים מעורערים מסיבות שונות הנעוצות בעברם, הבנת היחסים הפנימיים וההיסטוריה הבין אישית והמשפחתית, לעיתים קרובות היא המפתח להשגת הפתרון לסכסוך.

 

מרכיב נוסף שהמגשר והצדדים צריכים להיות מודעים אליו הוא נושא  המיסוי. אם המנוח ציווה למי מהיורשים  נכס מסוים, ועל הנכס או על רישום הבעלות בו חלים מיסים, יש לקבל שומה מוסכמת של המיסוי הזה שינוכה מערך הנכס לצורך חישוב החלוקה של יתרת הירושה. אחרת, הסכום, שאותו יש לקזז מערך הנכס בגין המיסוי שחל עליו, עלול להוות מקור לוויכוחים וסכסוכים נוספים. בשונה מאשר בסכסוך פיננסי או עסקי רגיל, בסכסוכי משפחה ובמיוחד בסכסוכי ירושה, מעורבים גם רגשות ורגישויות רבות והנושאים הם אישיים מאוד. עובדה זו עלולה לגרום לכך שהצדדים ימצאו עצמם נבוכים מכדי לפרוס רגישויות אלה בפני אדם זר. לעיתים גם, מתלווה אליהם התחושה, שלכאורה מצפים מהם, שהם עצמם יוכלו לפתור את בעיותיהם ביניהם. אשר על כן, יצירתם של יחסים וקשרים אישיים  עם הצדדים הינה בעלת חשיבות ראשונה במעלה עבור המגשר. סיכויי השגת הסדר בין הצדדים יתגבר מאוד אם המגשר יצליח לגרום לצדדים לדבר ביניהם ואתו בגילו לב, בפתיחות ובכנות.

 

בגישורי משפחה ובמיוחד בגישורי צוואות, על המגשר להבטיח, שכל מי שיש לו נגיעה בתוצאות הגישור חייב ליטול חלק בתהליך, והמנוח בכלל זה, ע"י מי שכביכול נחשב לעושה דברו של המנוח.  מניסיוננו אנו יודעים היטב את ההשפעה הרבה, הגלויה והנסתרת, שיש לבן הזוג הנותר על הצדדים לגישור ועל יכולתם להגיע לידי  הסכמות. מכאן גם החשיבות הרבה שיש לנוכחותו בכל שלבי הגישור. משקל רב יש לעובדת היות המנוח, שלכאורה איננו נמצא בחדר הגישור, אך בפועל הינו חלק חשוב מתהליך הגישור. לעיתים קרובות בגישורים אלה יישמע המשפט: "אימא היתה מזועזעת לו היתה יודעת שאנחנו מתקוטטים בשאלת חלוקת העיזבון". המגשר צריך לאמץ נרטיב זה כמכשיר לקידום מטרות הגישור, אלא אם לאותה אם היתה תבנית התנהגות שנטתה לגרום לפילוג וסכסוכים בין קרובי משפחתה.

מובן, שילדים, נכדים קטינים, כלל לא צריכים להיות  נוכחים. נוכחותם רק תוסיף  סיבוכים רגשיים, שלא יתרמו להשגת הפתרונות המבוקשים. יחד עם זאת, כאשר חלק מפתרון הבעיה תלוי בנכדים בגירים, בהיותם נהנים בצוואה או יורשים עפ"י חוק, אין שאלה שהם צריכים להיות חלק מהתהליך.

 

כאשר עניין לנו בגישור לגירושין, הרי בשל הקושי הנפשי הכרוך בו, הצדדים, ברגיל,  מסוגלים להתרכז מספר מוגבל של שעות. בגישור ליישוב סכסוך ירושה  שיחות על חלוקת העיזבון מצריכות זמן רב של עיכול והפנמה. גם את תהליך האבלות כל אחד מהצדדים מעבד באופן שונה ואינדיבידואלי. לא זו אף זו. התהליך הגישורי כרוך בהסרתן של שכבות של אמוציות, שהן ייחודיות לכל אחד מהמעורבים. גם נוכחותו של גורם זר-ניטרלי, גורמת לתקשורת בין המעורבים להישמע להם בתדרים שונים, אחרים, אולי צלולים יותר. טוב, איפוא, יעשה המגשר, אם יקדיש את ישיבת הגישור הראשונה לעדכון ערוצי התקשורת האלה שבין הצדדים, שהם אינם מורגלים בהם. יש לאפשר לצדדים את המרחב הדרוש להחלפת דעות ומידע בערוצים הללו, דבר שעשוי לחייב פגישת גישור נוספת, במיוחד אם תוצאת מגעים אלה בין הצדדים הינה המסקנה, שדרוש להם יעוץ משפטי שלא במסגרת הגישור.

 

בעקבות כל אלה יכול שהמגשר יידרש לאפשר לצדדים זמן בכדי לעבד במשותף את המידע שהושג על ידם מחוץ לחדר הגישור. כתוצאה מעיבוד המידע הנוסף קרוב לודאי שיהיה צורך בישיבה או בישיבות גישור נוספות בכדי להגיע להסכמות, וזאת רק לאחר שהמגשר הבין ולמד את הציפיות של כל המעורבים מהתהליך.

 

לסיכום, על המגשר להיות ער לכך, שבסוג זה של גישורים, הצדדים נתונים בתהליך מעגלי, שבמהלכו הם חוזרים לא אחת לדשדש באותם עניינים והינם צועדים בהיסוס שני צעדים קדימה וצעד או שניים לאחור ומגיעים לאותה נקודה. מגשרים שונים נוקטים במצבים אלה בגישות שונות, אולם, יותר מאשר בסוגי גישור אחרים, רובם יעדיפו לנתב את הצדדים להתקדם הלאה בהתמדה וללא עיכובים, וזאת בשם האינטרס שלהם להגיע לפתרון שבהישג יד ובהקדם האפשרי. המטרה של גישה זו הינה להימנע ממתחים שייווצרו כתוצאה מהתמשכות ההליך והמשקעים לעתיד הכרוכים בכך. גישה זו דוגלת בתפיסה, שאם קיימת אפשרות לסגור עניין (השגת החלופה הטובה ביותר להסכם שיושג במושא ומתן  – BATNA) וליישב את חילוקי הדעות, אז עדיף לעשות זאת מתוך התרכזות בעתיד  וקיצור משך הזמן שבו הצדדים נתונים בשיח אדברסרי.

 

גישה זו גורסת, שבדרך זו המגשר ימנע תהליך ארוך, שיהיה מלווה בהסתייגויות וחרטות, ובעיקר, ישיג שחרור מהיר יותר  של המעורבים מההתעסקות בירושה, ויאפשר להם להתפנות נפשית לעבור את תהליך האבל, להיפרד מעמדות המוצא שלהם, שמקורן באמוציות ולהעדיף את האינטרסים והמטרות האמתיות שלהם ושאותם הם מעוניינים להשיג באמצעות הליך הגישור.

[1] http://www.nekudat-mifne.com/Willsinheritance/

[2] http://www.pumpcourtchambers.com/

[3] http://www.wikihow.com/Solve-Inheritance-Disputes-with-Mediation

 

[4] http://www.mediate.com/articles/FinkJ3.cfm