גישור בהסכמי ממון / מאת: עו"ד גיורא אלוני, מגשר

1.8.17

גישור בהסכמי ממון / מאת: עו"ד גיורא אלוני, מגשר

מבוא

באפריל 2015, פרסמתי מאמר תחת הכותרת "אפיקי גישור: הסכמי ממון-לטובת זוגות ומגשרים שאינם בהכרח עורכי דין"[1].

בין היתר נאמר שם: "מעשיות בעיניו של האחד, נתפסת, לעיתים, כפסימיות אצל האחר והסכם ממון נתפס אצל זוגות רבים כפסימיזם יתר. זו בד"כ הסיבה הנפוצה ביותר לעובדה שבני זוג, בתחילת דרכם, נמנעים מלתת את דעתם לכך. כאשר תחושות האהבה עזות והאמון הרב הוא ששולט ביחסי הזוג, האפשרות של גירושין, והצורך בטיפול מודע במצב זה והתייחסות לקשיים הכרוכים בו, כלל איננו עולה על הפרק. כל זאת, בשעה שהסכמי ממון שהושגו במשותף בהליך של גישור, הינו מסלול שלא נחקר דיו באקדמיה או בחיי המציאות".

וכאילו בהמשך למאמר זה מפרסמת המגשרת Laurie Israel[2]  מאמר ב Mediate.com מ 21 יוני 2017

מאמר בשם: "כיצד לגשר בהסכמי ממון" ("How to Mediate a Prenuptial Agreement"[3]). כאמור, בהיות שני מאמרים אלה משלימים, במידה רבה, האחד את האחר, מצאתי לנכון להביא לקריאתכם גם את המאמר הזה.

במרבית המקרים הדרישה לעריכת הסכם ממון מתעוררת לאחר תקופת יחסים ארוכה, לעיתים, כולל מגורים משותפים. הצדדים כבר מחויבים האחד לאחר ומתכננים יחדיו את חייהם המשותפים. ישנם מקרים, שבהם הדרישה עולה לאחר שהצדדים כבר מאורסים. בתפיסתו של האחד נישואים הינם שותפות מלאה וענייני הממון בכלל זה, שעה שבעיני האחר יש להביט בפיכחון על השותפות הממונית, מבלי שהדבר מפחית במשהו מאהבתו לבן/בת זוגו ורואה בו שותף מלא לכל החיים. יש לזכור, שברבים מהמקרים הדרישה לעריכת הסכם ממון בין הצדדים מקורה בדרישת הוריו או שותפיו העסקיים של צד בזוגיות, לעיתים קרובות, המדובר באנשים שהשיגו את עושרם במו ידיהם או שעושרם הינו חלק ממורשת משפחתית, והם שמפעילים לחץ רב על בנם או בתם להגן על העושר המשפחתי באמצעות הסכם ממון.

ומה קורה לאחר שאחד הצדדים מעלה את הרעיון של חתימה על הסכם ממון? כמעט תמיד הכל הופך למכוער. יחסי האהבה בין הצדדים הופכים להיות מרירים, פגועים וניזוקים ויהיו מקרים שהיחסים לא יחזרו עוד לקדמותם, אפילו לאחר הנישואים. הצד בזוגיות שהינו פחות מבוסס כספית, תמיד יחוש עצוב ונבגד, בעוד שבן הזוג השני, חרף נחישות דעתו בעניין, יחוש אכזר, גס וכמי שכפה דעתו על בן זוגו. זאת ועוד. בפועל, ברוב הגדול של המקרים, הגבר הוא שדורש את הסכם הממון, שתוצאתו היא פגיעה משמעותית בזכויות החוקיות של האשה במקרה של גירושין, ולכך תהיה השפעה שלילית על מצבה הכלכלי העתידי של האשה.

אין זו סיטואציה נאותה להתחיל את חיי הנישואין.

הסכמי ממון – ביקורת

יש הנוטים יתר חסד להסכם ממון לקראת נישואין שניים, במיוחד כאשר כבר ישנם ברקע ילדים מהנישואים הראשונים. אולם בהרבה מאוד מהמקרים הסכמי הממון נכרתים לקראת הנישואים הראשונים, וברבים מהמקרים תוצאתם של הסכמים אלה איננה הוגנת כלפי האשה, כשהיא הצד הפחות מבוסס כלכלית. ואם הסכם שכזה מושג בלחץ ובכפיה או נוצר באווירה שלילית, יש בכך פוטנציאל הרסני לזוגיות בהמשך.

המקרה הרגיל הוא, שמדובר בזוג אנשים שנמצאים במערכת יחסים תקופת זמן, מאוהבים וחושבים להינשא בעתיד. במועד כלשהו, בטרם שתגיע הצעת הנישואין, ולעיתים גם לאחר מכן, הבעל (כאמור-בד"כ) מעלה את רצונו בעריכת הסכם ממון. בת הזוג שמעוניינת להינשא לבן זוגה מסכימה בעקרון, אולם ברגע שהיא רואה את טיוטת ההסכם היא קולטת עד כמה ההסכם מורכב ובעל השלכות לעתידה. ההסכם, מעצם טיבו, חוסם כל זכות שלה לאיזה מהנכסים שבבעלותו של בעלה בהווה ובעתיד ובכלל זה זכויות הבאות להבטיח את רווחתה בעת גירושין[4]. האשה בכ"ז איננה מוכנה לוותר על מערכת היחסים ומכאן הפן של הכפייה בהסכם הממון.

יתרה על זאת, הסכם הממון הינו כמעט בהכרח הסכם חד צדדי. בעוד, שבכל הסכם קיים איזון המתבטא בתמורה הדדית לה זוכה כל צד להסכם, והוא מעוניין בהסכם כמו הצד השני לו, הרי שהסכם הממון מבוסס כמעט אך ורק על ויתורים של צד אחד כלפי האחר, ללא תמורה (הנישואים עצמם אינם בגדר תמורה – שני הצדדים נכנסים לברית הנישואין). במצב דברים זה, מטבע הדברים, הסכם הממון הינו בהכרח איננו הסכם הוגן, ובעריכתו מתעלמים במפורש מזכויותיו המעוגנות בחוק לחלוקה שוויונית של הרכוש של אחד מהצדדים לו.

הקושי נעוץ גם בכך, שבנישואים ראשונים, ברגיל, שני בני הזוג הם צעירים ואינם יודעים בדיוק את שנדרש מהם בכדי שהנישואים יצליחו. צד אחד מוותר על זכויות, שבלעדי ההסכם היו מגיעות לו עפ"י החוק והוא לא תמיד מבין  או מודע להשלכות העתידיות שבוויתורים אלה. מי שבאמת ולמעשה עומדים מאחורי הדרישה לחתימה על הסכם ממון הם ההורים, שמעוניינים להגן על הרכוש המשפחתי, שעה שהם עצמם קרוב לודאי חיו עפ"י קוד של אמון הדדי, חובות וזכויות שמגנים על כל אחד מהם, ללא הצל המאיים של הסכם הממון.

ואם לא די בכך, עורכי הדין, שעוסקים בניסוחם של הסכמי ממון, באים מעולם העסקים או העולם של ניהול ותכנון נכסים או עורכי דין מעולם דיני המשפחה והגירושין, שעניינם בהגנה על הרכוש המשפחתי והם אינם נותנים דעתם כלל לפן של יחסי אנוש ויחסיהם של בני הזוג במהלך חיי הנישואין או על מצבו של הצד, שאינו כה מבוסס כלכלית, שנאלץ לוותר על זכויותיו הרכושיות במקרה של גירושין או במקרה של מות בן הזוג, אם הוא לא הותיר צוואה ברוח אחרת.

ישנן סיבות רבות לעריכת הסכם ממון, אבל ישנן דרכים שהן פחות מזיקות לעשות זאת. אם בן הזוג שדורש את הסכם הממון יפנה למגשר שמציע גישור או אף גישור בשיתוף פעולה

(“collaborative mediation"), הוא ילמד, שאת הסכם הממון יש לערוך רק כאשר הוא נחוץ לחלוטין ויש לנסחו באופן הצר ביותר במטרה לכסות רק את הנושאים החיוניים ביותר. מוצע לו לערוך את ההסכם יד ביד עם בן הזוג האחר, בנוכחות מגשר ולמצוא יחד את הפתרונות לדאגות ולאינטרסים האמתיים של בן הזוג שהוא בעל האמצעים.

כאשר מסיבות טובות אין מפלט מחתימה על הסכם ממון, ישכילו הצדדים לעשות אם יפנו להליך גישור לצורך עריכת הסכם הממון. באופן זה ניתן יהיה לצמצם ואף לעקר לחלוטין את הנזק האפשרי ליחסיהם. ההליך מאפשר לצדדים (להבדיל מלעורכי דינם), לקבוע בעצמם את תנאיו של הסדר הממון. בידי המגשר לאזן את יחסי הכוחות, כך, שגם האינטרסים של החלש מביניהם יישמרו, תוך הקפדה על שקיפות וגילוי דעת מלאים בין הצדדים באשר לאינטרסים שלהם, הדבר  יעזור לבני הזוג להגיע יחדיו להסכם ממון שיהיה מקובל על שניהם.

המסקנה הינה, איפוא, שגישור בהסכמי ממון הינה אפשרות מצוינת ואולי הבלעדית להתחיל בתהליך של קבלת הסכם שכזה על ידי שני בני הזוג, תוך פגיעה מינימלית, אם בכלל, ביחסים הזוגיים.

כיצד על המגשר לנהל את הליך גישור שכזה?

כל עורך דין שערך הסכמי ממון יודע, עד כמה מלחיץ, מדכדך ומעציב התהליך של עריכת הסכם שכזה, שהרי אם נודה על האמת, רק אחד מהם מעוניין בהסכם הזה, שעה שהצד השני להסכם, שהינו, בדרך כלל מי שהוא החלש יותר מבחינה כספית, אינו מעוניין בהסכם כלל וניתן להניח, שהוא פגוע מאוד מעצם העובדה שבן זוגו בכלל עומד על עריכת הסכם הממון.

מאמר זה בא לענות על השאלה אילו עצות ניתן לתת למגשר בבואו לערוך הסכם ממון עבור זוג שפנה אליו לשם כך.

  1. בשורת הגישור.

מובן, שהדבר הראשון עבור בני זוג שניצבים אל מול הקושי של כניסה להסכם ממון הינו עצם הידיעה שבכלל קיימת האופציה של פניה לגישור. לעיתים קרובות מדי אופציה זו לא מוכרת לבני זוג או שאין הם מודעים אליה כלל או במידה מספקת. למרות שישנם מגשרים המתמחים בניהול הליכים לקראת הסכמי ממון ובהצלחה גדולה, אין הם חולקים את ניסיונם זה עם עמיתיהם, ואפילו הם עצמם לא תמיד מפרסמים את הפעילות הזו באתרים המקצועיים שלהם, כדי לבשר על קיומם לזוגות שעומדים בפני הקושי הזה. כעובדה, לא מעטים האנשים שמתקשים למצוא דרך כיצד  להגיע להסכם ממון עם בני זוגם ללא מריבה, ללא סכסוך וללא משקעים מרים באמצעות הליך גישור.

  1. שבני הזוג יהיו לנגד עיניך ולא טיוטת ההסכם.

על המגשר לעודד את הצדדים  להימנע מלפנות לעורכי דינם ע"מ שינסחו עבורם את טיוטת הסכם הממון. ואם הם קיבלו טיוטה שכזו מוטב להם לגרוס אותה. הסכמים שנוסחו ע"י עורכי דין, שכאמור לעיל, מגיעים ברובם מעולם העסקים, תכנוני נדלן ורכוש או דיני המשפחה-גירושין, יהיו בהכרח קשים, מקוממים, בלתי קבילים וככלל זו דרך שגויה להתחיל בתהליך הבנייה המשותפת של ההסכם. די בקלות ודי במהירות המשא ומתן עלול להפוך למריר ופוגעני.

הנוסח והתנאים של טיוטת הסכם שנוסחה ע"י עוה"ד של הצד המבוסס כלכלית, עלולים ליצור אווירה רעילה ודינמיקה הרסנית כבר בהתחלה. את התנאים הללו, שנזרקים לחלל הגישור, קשה מאוד יהיה להשתחרר מהם פעם שהם הוזכרו, והשפעתם על יחסי בני הזוג הינה הרסנית. לכן חשוב, שבני הזוג יפתחו את הליך עריכת הסכם הממון בגישור מתוך רצון טוב ונפש חפצה. המגשר יערוך את הסכם הגישור, כפי שנבנה ע"י הצדדים ועל פי צרכיהם האמיתיים. הצדדים יפרשו מההליך לשם לימוד חוזר של הטיוטה, ואז הם ישובו למגשר ולצד השני עם הערותיהם. רק אז הצדדים בשלים לעריכת ההסכם עצמו.

חשוב להתחיל את המשא והמתן הזה מהמסד, ברוח של שיתוף פעולה, שהרי מדובר בזוג מאוהב שרוצה בטובתו של האחר. לעיתים הזוג שמגיע אל המגשר, כבר חווה הליך קודם של משא ומתן קשה, שנוהל ע"י עורכי הדין של הצדדים, ועל המגשר, באמצעות הכלים שברשותו, לקיים את ההליך לגמרי מחדש תוך התגברות על משקעים שליליים, אם אלה כבר נוצרו.

שלא כמקובל אצל מגשרים, בשלב האינטייק, המגשר יימנע מלחתור לקבל אינפורמציה באשר למטרותיו של אותו צד שיזם את הגישור.  בשלב זה, קרוב לודאי, התפיסות, הרעיונות והרצונות של אותו צד מבולבלות ובלתי נהירות לו עצמו. מומלץ למגשר לייעץ לצדדים, להימנע  מלשטוח כבר בהתחלה את כל העובדות על מצבם. הרעיון הוא, שכל אחד מהם, יגיע  לגישור עם ראש פתוח וללא תפיסות שקובעו מראש, וללא דרישות מוקדמות, שאולי הוטמעו בראשם. כשם שהצדדים חייבים לבוא  למשא ומתן בפתיחות, כך גם המגשר חייב לדעת, בינו לבינו, שהוא משוחרר מכל נטיית לב כלפי מי מהצדדים ובעיקר מהצורך בהשגתו של הסכם ממון בכל מקרה. כל אלה אמורים להבטיח פתיחה טובה והמשך מועיל להליך כולו, שבו הצדדים יידרשו לחבר בעצמם את תנאי הסכם הממון. הם עומדים להינשא ועליהם להפנים, שתנאי ההסכם שיגבשו חייבים לשקף אהבה ודאגה האחד לצרכי האחר, במנותק מהמחשבות שניסו להנחיל להם עורכי הדין שלהם או הוריהם – הנוכחים הנעדרים בגישור.

  1.  העובדות המשמשות בבסיס ההסכם

על המגשר להדריך את הצדדים לקראת הגישור לרכז – בשלב זה עבורו בלבד – את תלושי השכר שלהם או הוכחות על היקף הכנסותיהם, רישום מפורט של כל החובות, חבויות והתחייבויותיהם הכספיות, פרוט כולל של נכסיהם, הצהרות הון כולל זכויות פנסיוניות וביטוחים אישיים, החזרי מס, הודעות מיסוי והודעות הבטוח הלאומי שקיבלו במשך השנתיים האחרונות. המגשר ילמד את מצבו הפיננסי של כל מגושר מתוך מבחינת מסמכים אלה.

בפגישת הגישור הראשונה, המגשר, בנוסף למידע שבידו בגין מצבו הפיננסי של כל אחד מהצדדים, הוא יברר דברים נוספים, כגון כמה זמן בני הזוג נמצאים יחד, מה גישתם לשאלת הנישואין, האם אלה נישואיהם הראשונים, האם יש להם ילדים מנישואין קודמים, האם מי מהוריהם גרושים וכיצד הם חוו את הגירושין האלה, האם היו כרוכים בהם מאבקי ממון, האם היה להוריהם הסכם ממון, ואף מה הם חוו מטיפולם של עורכי דינם בהקשר של הסכם הממון?

אם לאחד מבני הזוג יש עסק חשוב מאוד לדעת את מצבו הפיננסי של העסק. ברור זה עשוי לקחת זמן ולחייב בדיקות של מסמכים נוספים. בהקשר זה על המגשר לברר איזו הכנסה העסק הזה מייצר ולאפיין את ההכנסה כמשכורת או כהכנסות מעסק. על המגשר לדעת מיהו בעל השליטה בעסק וברווחים שנשארים בעסק? מה ערך השוק האמיתי של העסק, לבדוק את הצהרות ההון, החזרי מס, הלוואות ובקשות הלוואה שתלויות ועומדות וכן את המאזנים האחרונים של העסק.  כל אלה חייבים להיות חלק מהתמונה שבידי המגשר על מנת לאפשר לו הבנה כוללת של מצב העסק, כחלק מהמצבת הפיננסית  המלאה של הצדדים לגישור. דברים אלה הינם תנאי הכרחי לשם בניית תכנית מבוססת פיננסית/כלכלית  להסכם ממון מאוזן והוגן.

כאשר הלחץ לעריכת הסכם ממון מגיע מהורים של אחד מבני הזוג, שצברו את הונם במהלך חייהם או אפילו ירשו אותו, יש מקום לכלול תניה לפי בן הזוג האחר מוותר לתמיד ובאופן מוחלט על כל כספים ורכוש שניתנו או הורשו לבן הזוג המבוסס פיננסית מהוריו. שקיפות – הינה תנאי בל יעבור וכן, שהמידע הפיננסי המלא יהיה בידי המגשר. כל נכסי ההורים בעלי ההון חייבים להיות גלויים, שכן בן הזוג האחר צריך לדעת בדיוק על מה הוא מוותר. נדרש שיתוף מלא ומקיף של כל האינפורמציה שסופקה, כך שלכל אחד מהצדדים תהיה הבנה וידיעה מלאה ביחס לרכוש ולהכנסות של הצד האחר. באופן זה ייבנה לא רק ההסכם, אלא גם האמון ההדדי שיהיה בסיס ההסכם.

הצעד הבא בבניית הסכם הממון באמצעות המגשר, היא הבנה טובה של תכניותיהם לעתיד של בני הזוג. האם הם מצפים להיות הורים לילדים, כמה, מתי? האם האם לעתיד אמורה לחדול לעבוד ולכמה זמן? האם מדובר במצב של נישואין שניים, ואז כיצד הם מתכננים לתמוך כלכלית בילדים מהנישואים הקודמים, אם כאלה קיימים? כיצד הם צופים לקיים את הביטחון הכלכלי לעת הפרישה שלהם ושל בן זוגם, ויש לכלול את הכוונות הללו במסגרת המבוא להסדר הממון (ראה פסקה 8 להלן).

  1. הבנת הצדדים את קביעות הדין הנוהג באשר לגירושין וירושה

הסכמי ממון חייב שיתאימו לחוק החל עליהם ושעל פיו הם ייושמו. לכן חשוב שכל צד ידע איזה תניות בהסכם הן בנות יישום בהתאם לחוקי המדינה, שעניינם גירושין וירושה. כל ויתור של כל צד צריך לעלות בקנה אחד עם חוקי המקום. ותניות ויתור הן חלק עיקרי בכל הסכם ממון[5]. באותה מידה תניות שונות בהסכם הממון, אף יכול שירחיבו את זכויותיה הכלכליות של האשה, מעבר למה שקבוע בחוק. התניות כאלה עשויות אף להיות סבירות, בהינתן שאותו בן הזוג ויתר על זכויות אחרות המגיעות לו לפי החוק.

לעיתים, לאחר שבפני בני הזוג הובא כל המידע, באשר למצבם עפ"י החוק, בשלבים השונים של החיים המשותפים, הם מגיעים למסקנה שהסכם הממון בכלל מיותר והם נוטשים כליל את המחשבה על עריכתו.

המגשר והצדדים צריכים להיות פתוחים ומוכנים אף לאפשרות זו, שהינה אפשרות, שיכול  שתתקבל על דעתם בעקבות הבנתם את הוראות החוק, במיוחד כאשר מדובר בנישואים ראשונים של אנשים צעירים. יש להימנע ממצב שבו בני זוג נדחפים  לעריכת הסכם הממון, אם בשל לחץ חיצוני, אם בשל האינרציה שבה הם כבר נתונים, אם בשל התערבותם של עורכי הדין ואם גם בשל כך שהמגשר בעצמו אינו פתוח לאפשרות שהגישור שלפניו יכול להסתיים גם ללא הסכם ממון, אלא בהבנה של הצדדים, שהחוק מספק להם את ההגנה שהם מחפשים.

אשר על כן, החוקים שעניינם גירושים – חלוקת רכוש, מזונות אחריות הורית (משמורת) – צריכים להיות מובהרים לצדדים באופן שלם ומלא. יכול להיות, שאם בעל הממון ידע, שעפ"י החוק, רכוש שהיה שייך לו קודם הנישואין או רכוש שהגיע אליו עקב ירושה פטורים מחלוקה (איזון, בלשון החוק) במקרה של גרושים, והוא יוכל להסתפק בהגנה הזו, כפי שאכן הדבר בהתאם לסעיף 5 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973:

" הזכות לאיזון בפקיעת הנשואין (תיקון מס' 4)  תשס"ט-2008

  1. (א) עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג (בחוק זה – פקיעת

הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט –

  • נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין;

(2)        גימלה המשתלמת לאחד מבני הזוג על-ידי המוסד לביטוח לאומי, או גימלה או פיצוי שנפסקו או

המגיעים על פי חיקוק לאחד מבני-הזוג בשל נזק גוף, או מוות;

(3)        נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששוויים לא יאוזן ביניהם").

מהי ההתייחסות לפי החוק והפסיקה לעסק פעיל בעת גירושים? מהו המצב החוקי לגבי ירושה שהגיע לבן הזוג במהלך חיי הנישואים? כל אלה חייב שיובאו בפני בני הזוג המגושרים, שיוכלו להגדיר את הרצונות של כל אחד מהם ולהילקח בחשבו בעת עריכת הסכם הממון. ישנם הסכמי ממון רבים הקובעים הוראות של התמיכה הכספית, שלה יהיה זכאי מי מבני הזוג במקרה של גירושין, אבל לא נותנים את דעתם לאירוע מוות של אחד מהם.

 הבנת תפיסות העולם של הצדדים

על המגשר למפות לא רק את האינטרסים האמיתיים של בני הזוג, אלא גם מה שמניע אותם, מה שמדאיג אותם ומה שמדריך אותם. כיצד הם תופסים את השותפות שבחיי הנישואין ובכלל זה השותפות הפיננסית. באיזו מידה הם חלוקים בדעתם באשר להסכם הממון עצמו. חלק בלתי נפרד מחתירתו של המגשר לאיזון בין הצדדים הוא לשמוע, בעיקר את דעתו בעניין של הצד שאינו מעוניין בהסכם ואינו רוצה אותו. צד זה בד"כ גם חושש לבטא בקול רם את דאגתו מפני התוצאות שבעריכת הסכם שכזה.

מתוך אותה גישה חשוב גם לאפשר לכל צד לבטא את דאגותיו ואת חששותיו ו"לשחרר קיטור" ביחס לנושאים המהותיים שהסדר הממון בא להסדיר. אם אחד מבני הזוג מוטרד ביחס לירושה גדולה, שעומדת ליפול בחלקו בעתיד הקרוב או אף הרחוק, שעה שאין צפייה דומה לבן הזוג האחר, הרי שדאגה זו צריכה למצוא מענה במסגרת כלל ההסדרים הפיננסיים המטופלים בהסכם. בהקשר זה יש לקחת בחשבון את גילו של המוריש והצפי לאריכות ימיו ושנותיו. האם יהיה אותו טיפול בשאלה זו בהסכם גם כאשר הנישואים מאריכים ימים, האם זה הגיוני שגם אחרי שנים רבות יודר בן הזוג מהירושה הזו?

 פתרונות שונים במצבים שונים – חשיבה מקורית שמתאימה למקרה

על המגשר לזכור שהפתרונות בהסכמי ממון לא צריכים להיות בבחינת הכל או לא כלום. כל מקרה ינותח עד דק ולגופו של המקרה. לדוגמא, הכנסות שמקורן מפעילות או מרכוש, שקיימת דרישה להוציאם מהקופה המשותפת, לא בהכרח יוכרו ככאלה בבדיקה שיפוטית, כאשר הכנסות אלה שימשו במשך השנים בחיים המשותפים, או כאשר במהלך חיי הזוגיות בן הזוג תרם להאדרת ההכנסה או הרכוש הזה[6].  יש לחשוב על פתרונות לפיהם ההכנסות יופרדו מהרכוש שמקורן ממנו. ניתן לקבוע, שבעוד ההכנסות תהיינה משותפות אין כן הדבר ביחס לרכוש עצמו. אפשר לקבוע סטטוס שונה ביחס לנכסים שונים ולהכנסות מהם. ניתן לקבוע שותפות ברכוש עפ"י אחוזים מסוימים, והאחוזים יכול שיעלו בחלוף השנים, ככל שיתברר שהנישואין הם בני קיימא.

הסכם הממון יכול לקבוע הוראות בכל נושא פיננסי, אולם אין הוא יכול להיות בניגוד לחוק הנוהג. כבר הזכרנו כדרך משל, את נושא מזונות הילדים. בכפוף לחוק ובמסגרתו הצדדים הם בני חרות לקבוע הוראות שמקובלות עליהם כאוות נפשם  ובאין הסכמה בידם לפנות לבורר שיכריע בשאלות שנותרו פתוחות. לעיתים ההסכם יכול לקבוע שנושאים שבהם מטפל החוק, יוכרעו בהתאם לחוק אולי במגבלות כלשהן, שתנוסחנה באופן שלא יהיה מנוגד לחוק. כמו כן ניתן להסכים על מדרג של הוראות שייכנסו לתוקף ככל שתקופת הנישואים מתארכת או על מנגנון "חיסול עצמי"  (“sunset clauses”) שיוטמע בהסכם, דהיינו: סעיף לפיו הסכם הממון מתבטל מעצמו, בחלוף מספר כלשהו של שנים או בחגיגת יום שנה כלשהו לנישואין.

 ערוך את הסדר ממון נדיב ככל הניתן

ניתן להבין, שאדם בעל עושר רב ירצה או תרצה להגן על עצמו או על עצמה מפני אובדנו של עושר זה, בשל הוראות החוק החלות במקרה של גירושין. מאידך, פריסת הגנה מוגזמת עלולה לפגוע ביחסי בני הזוג בתוך הנישואין. על המגשר לדאוג לאיזון נכון בין ההגנה על עושרו של האחד לעומת יציבות הנישואין. הוא צריך לעודד את הצד החזק להיות נדיב ולפרגן לבן זוגו ולדאוג לרווחתו בהווה ובעתיד. אם לבן הזוג, שהינו פחות מבוסס כלכלית יש עסק, יש להביא לכך שיהיה לו די אמצעים הוגנים כדי להפריח את עסקו. כישלון עסקו של בן זוג זה עקב העדר תמיכה כלכלית שכזו מבן זוגו, עלול להיות מתכון הרסני לחיי הנישואין.

המגשר צריך לתת את דעתו למקרה שאחד מבני הזוג נפטר ושאלת חלוקת העיזבון שכולל את הרכוש המשפחתי. יש לתת את הדעת כיצד ניתן להגן על הרכוש מפני תביעות של ילדי המנוחה או ילדי גרושתו, ומאידך גיסא לנסח הוראות, שעל פיהן ניתן להמשיך להגן על בן הזוג החלש יותר מבחינה כלכלית שנותר בחיים.

זה נראה לנו המקום להפנות את תשומת לב המגשרים להוראת סעיף 8 בחוק הירושה, תשכ"ה-1965

הקובע כי:

"עסקאות בירושה עתידה

8 (א) הסכם בדבר ירושתו של אדם וויתור על ירושתו שנעשו בחייו של אותו אדם – בטלים.

(ב)  מתנה שאדם נותן על מנת שתוקנה למקבל רק לאחר מותו של הנותן, אינה בת-תוקף אלא אם

נעשתה בצוואה לפי הוראות חוק זה".

קרי, כל ההוראות בהסכם הממון שעוסקות במה שיקרה לאחר פטירתו של אחד מבני הזוג, בטלות ומבוטלות נוכח הוראת סעיף 8 הנ"ל. במקרה של מותו של המוריש הוראות אלה שבהסכם הממון חייבות, איפוא, להיות מעוגנות בצוואות מתאימות של הצדדים.

ככל שהסכם הגישור יהיה נדיב יותר, כך, יש לשער, הוא יזכה לתמיכה רבה יותר בביהמ"ש במקרה של תקיפתו. בתיהמ"ש נוטים פחות לבטל הסכמים כאשר הם הוגנים ומספקים אמצעי מחייה וגישה הוגנת כלפי הצד השני. מה גם שלבן הזוג תהיה נטייה קטנה יותר לעשות כן.

  1. נוכחים נעדרים בגישור (“shadow parties”)

כל מגשר מכיר היטב את החשש מפני הנוכחים הנעדרים בגישור, הורים, בני זוג, עורכי דין, חברים ושאר מיני יועצים. הם לא נכחו בגישור ולא עברו את התהליכים שאירעו בו, לא חוו את הדינמיקה הגישורית, לא השתתפו בלבטים, לא האזינו לעמדותיו ולטיעוניו של הצד השני ולא הפנימו את ההבנה בצורך בוויתורים ובהליכה לקראת האחר, בכדי להשיג הסכמות לטובת שני הצדדים. הנוכחים הנעדרים מסתכלים רק על התוצאה הסופית של הסדר הגישור ושולפים את חיצי הביקורת, הלעג וביטולו של מה שהושג.

ברבים מהמקרים הדרישה לעריכתו של הסכם ממון מקורה ביוזמת ההורים של אחד מבני הזוג. הורים אלה ירשו את הונם או אגרו אותו במו ידיהם והם רוצים להגן עליו ולהבטיח שהוא יעבור לבנם או לבתם כמתנה או בירושה, מבלי שיהיה כפוף לתביעה של הגרוש או האלמנה או של ילדיהם. סיטואציה זו עלולה להיות רעילה ביותר לבן הזוג האחר או לילדיו. אולם לא רק. הדרישה לעריכת הסכם ממון שמגונן על הרכוש המשפחתי, מעמידה את בנם או את בתם במצב בלתי אפשרי. הוא/היא יכולים לפעול בכדי לרצות את ההורים ולפגוע בבן זוגם או לרצות את בן זוגם ולגרום לניכור עם ההורים. המצב גרוע עוד יותר כאשר ההורים ממנים  עורך דין שייצג את בנם/בתם, שעושה כל מאמץ להרחיב את הגנת הרכוש, בכדי לענות על דרישת לקוחותיו.

עדיף, איפוא, שעפ"י עצת המגשר, בן הזוג העשיר יעסיק לצורך זה עו"ד מטעמו ולא את זה שהוריו מינו לו. עו"ד שתומך בהליך הגישור, יאפשר "אוורור"  של הדאגות והחששות של שני הצדדים מחד והצורך להיענות לדרישות ההורים מאידך, ויחד עם הצדדים והמגשר יעמול במטרה למצוא את שביל הזהב. יש לבנות הסכם הוגן ונדיב תוך תיאום, ככל הניתן, עם ההורים,  ועם רצונם הלגיטימי להגן על הרכוש המשפחתי במקרה של גירושין ומפני תביעות ילדי הגרושים.

לאחר שהוסכמו תנאי ההסכם, המגשר, אם הוא מוסמך לכך ומיומן בכך, יערוך את טיוטת ההסכם, שתבטא במדויק, בברור, בשקיפות ובשפה המובנת לכל אדם את רצונותיהם של הצדדים. מומלץ לפתוח את ההסכם במבוא, שיספק אינפורמציה על הצדדים, נישואים קודמים אם היו, הרקע המשפחתי שלהם (כולל גם של הוריהם אם הם חיים, נשואים או גרושים) ועיסוקיהם. יהיה אזכור למטרות שהסדר הממון בא ליישב מתוך אהבה ודאגה האחד לאחר, שמירת האינטרסים של בעלי העניין השונים. כולם חייבים לזכור שבני הזוג עומדים להינשא (או שכבר נישאו) מתוך אהבה ולא רק במטרה לכרות הסכם כלכלי, כנהוג בין אנשים זרים.

מבוא זה אמור גם לתת תוקף משנה להסכמתם של הצדדים להסכם ולתנאיו, שהרי הם בעצמם עיצבו אותו במהלך ישיבות הגישור. כאשר הנוסח של ההסכם נכתב וגובש סופית, אז יש מקום להתיר לצדדים להגישו לבדיקה לעורכי דינם והערותיהם.

משוב מעורכי דין יכול להיות מועיל. הם יכולים לשפר את ההסכם ולהבהיר תניות שלא נוסחו כהלכה או להעלות נושאים שלא טופלו כראוי, הם יוכלו לספק עצה עצמאית ללקוח שלהם ואף יוכלו ללוות אותו במהלך הגישור. ייטיב לעשות הזוג שייבחר לו יחד עורך דין, מומחה בתחום הגירושים, בעל ניסיון בהסכמי ממון, שתומך בהליך, ומאמין בצורך שההסכם צריך להיות נדיב ותומך בחיי הנישואין.

דבר המחבר בקצרה

קוראי המאמר מוזמנים, במבט על, ללמוד ממנו שני דברים נוספים מעבר למה שנאמר בו.

ראשית, מדי פעם מתגלה לנו המגשרים כר פעולה נוסף, שלא בהכרח נתנו אליו את דעתנו. בוודאי לא רבים מאתנו חשבו על שדה הפעולה הרחב של גישור  בהסכמי ממון. וכאן, תקוותי, לתוצר לוואי מועיל למאמר.

שנית, יש לשים לב לכך, שהמגשר בהסכמי ממון הינו פעיל ומשתתף בהליך, יותר מאשר אנחנו רגילים לו

בגישור הקלאסי. מתוך המאמר עולה התובנה, שהמגשר כאן פעיל ומעורב בכל תג ובכל תניה, לאסוף את כל החומרים הנוגעים למצבם הפיננסי וללמדם, לברר שאלות רבות ביחס למגושרים ולבני משפחתם, להדריך את הצדדים ולפעול כל העת לאיזון ולנדיבות ביניהם בעריכת וויתוריהם ההדדיים.

[1] http://www.giora-aloni.co.il/?cat=4&paged=2

[2] Laurie Israel is a lawyer/mediator who works in the areas of collaborative divorce, divorce mediation, divorce negotiation, prenuptial agreements and postnuptial agreements. A significant part of her mediation practice is mediating prenuptial agreements and she has written extensively on this subject. Laurie has published articles on prenups in The New York Times and in the Wall Street Journal, as well as in The Huffington Post. Laurie is the author of the forthcoming book, "The Generous Prenup: How to Create a Prenuptial Agreement That Supports Your Marriage. " Laurie also helps people who wish to stay married through providing marital mediation and is a frequent presenter on this topic, giving trainings to mediators around the country. Laurie is a former board member of the Massachusetts Council on Family Mediation and of the Massachusetts Collaborative Law Council. She is founder and a managing partner of Israel, Van Kooy & Days, LLC in Brookline, Massachusetts. Laurie writes regularly for The Huffington Post on marriage, divorce, mediation and other topics.

[3] https://www.mediate.com/articles/IsraelL25.cfm

 

[4]  נראה, שתחת הדין החל בישראל, המצב יכול לעיתים להיות גרוע פחות, שכן, במקרה של גירושין, הרי פרט לכתובה אין לבעל חובות כספיות כלפי גרושתו ועיקר חובותיו הם כלפי הילדים המשותפים, שאינם צד להסכם הממון ועומדת להם הזכות למזונות – מזונות הכרחיים ומזונות מדין צדקה – שניתן לממשה בתביעה באמצעות האם.

[5]  כאמור בהערה לעיל, לפי הדין הנוהג בישראל, אין האשה, למשל, יכולה לוותר על המזונות במקרה של גירושים, שכן המזונות אינם שלה ואינם מגיעים לה אלה לילדי בני הזוג, ולפיכך אין היא יכולה לוותר עליהם.

[6]  זן, מכל מקום, הגישה המקובלת בפסיקה שלנו.